שביעי

אבן מנחם ק”מ 2.07 מרחק מהגבול: ”ב יומ בהיר אחד השתנו לנו החיימ מקצה לקצה”, אומרת שירנ ביטונ, אמא לשתי בנות, תושבת אבנ מנחמ, התחנה הבאה במ ענו. ”עזבנו את הבית, גרתי את הע ק ועברנו לגור במלונ. מבית עמ מרחבימ וחצר עברנו לחדר גור. עובדי המלונ שבו אנחנו שוהימ עושימ את המק ימומ, אבל זה לא כמו הבית. עמ הזמנ התרגלנו למצב, למרות שאינ לנו בכלל פרטיות. תמיד יש רעש מ ביב. אינ לכ דקה לעצמכ, אלא אמ כנ את מ תגרת בחדר, וזה לא ממש אפשרי”. ביטונ ושאר מפוני הצפונ - בהמ תושבי זרעית, שתולה, ימימ, אבל 130 שומרה ועוד - לא ראו את בתיהמ יותר מ היא ורבימ אחרימ מבהירימ שלא ישובו עד שצה”ל יפעל בעוצמה נגד חיזבאללה. ”הרדימו אותנו מאז מלחמת לבנונ השנייה. נתנו לנו להבינ שהכל רגוע ושאינ כנה, וככה המחבלימ הגיעו עד לגדר שלנו. היה לנו מזל גדול. אמ חיזבאללה היה תוקפ במקביל לחמא , ביר להניח שאני ואתה לא היינו משוחחימ עכשיו. ”אנחנו כבר לא שאננימ. המתקפה בדרומ העירה גמ את תושבי הצפונ. אנחנו לא אמורימ להיות המגנ האנושי של מדינת ישראל. אמנמ בחרנו לגור ליד הגבול, אבל המדינה צריכה להגנ עלינו, לא אנחנו על המדינה. אנחנו יודעימ למה האויב מ וגל, ואנחנו לא רוצימ שבצפונ יקרה חלילה מה שקרה בדרומ. לכנ אני מקווה שתהיה לחימה עמ תוצאות חד משמעיות, כדי שלא נתעורר לבוקר שחור בעוד שנה או שנתיימ. אנחנו צריכימ לגמור את ה יפור עמ חיזבאללה אחת ולתמיד. ”ברור לי שאמ יחזירו אותנו מתוכ ה כמ מדיני, לא יהיה לנו ביטחונ וזה יהיה רק עניינ של זמנ עד שטבח באוקטובר יתרחש גמ אצלנו. אמ האויב יהיה לנו מול 7 העיניימ, נמשיכ לפחד. אני לא רואה את עצמי שולחת את הבנות שלי לה תובב במושב, אלא אמ יכריעו את חיז באללה וירחיקו אותו מעבר לליטני. זו התקווה שלי, ואני מעריכה שזו התקווה של רוב תושבי האזור”. איכ ייראו החיימ במושב אחרי המלחמה? ”רוב התושבימ המבוגרימ יחזרו. אלה אנשימ שאינ להמ מקומ אחר. המ נולדו ליד הגבול וחיו שמ כל חייהמ. גמ הפרנ ה שלהמ שמ, המטעימ, הלולימ, וילות האירוח. הצעירימ שאינ להמ משקימ, לעומת זאת, יעדיפו לא להישאר - וחלקמ יעזוב. גמ אני לא הייתי חוזרת אמ הייתה לי אופציה לעבור למקומ רחוק יותר”. שלומי ק”מ 1.98 מרחק מהגבול: א ת המ ע שלנו לאורכ גבול הצפונ נתחיל בש תושבימ, 6,500 לומי, מועצה מקומית בת כ שמאז הפינוי הפכה לעיר רפאימ. בתחומי המועצה נפלו עשרות פצצות מרגמה, טילימ וגמ 500 כמה רקטות בורקאנ שראש נפצ שלהנ שוקל בתימ נפגעו מירי חיזבאללה ומהפעי 130 ק”ג, וכ לות ההתקפית של חיל האוויר. תושבימ, אחת מהנ היא 100 במועצה נשארו כ תהילה וקנינ, שהתפנתה למלונ רק לאחרונה. ”טוב שפינו את שלומי, ככה הילדימ שלנו לא י בלו ממה שאנחנו בלנו. לצערי, בעבר לא פינו אזרחימ בזמנ מלחמה, וזה גרמ לי לדימ לגדול לתוכ פו ט טראומה. היו כאלו שחזרו להרטיב במיטה. היומ, לשמחתי, הילדימ כבר לא חיימ תחת אש, ואפשר לנהל שגרת חיימ בירה. ”אני לא בוכה ולא מתלוננת. ברור שהמצב לא קל, אבל אנחנו לא פליטימ. שיכנו אותנו במ לונ חמישה כוכבימ, לא ח ר לנו כלומ. מקבלימ אותנו יפה, ועוטפימ אותנו בהמונ אהבה ו יוע. גמ הממשלה התנהגה בצורה מכובדת עמ המפונימ. גמ כשקשה, צריכ לקחת הכל בפרופורציה. אני במ לונ, והבנ שלי - שמשרת בחטיבת הקומנדו - ישנ בשטח. יש חטופימ, יש פצועימ, יש הרוגימ. זה לא הזמנ להתפנק. כואב ועצוב לעזוב את הבית, אבל זה לטובת מטרה נעלה. צריכ לחרוק שיניימ, אנחנו במלחמה”. יש נקודת יציאה מהמצב הזה? ”אנשימ לא יוותרו על הבית והאדמה שלהמ. לא פחדתי לגור בשלומי, ואני גמ לא מפחדת לחזור, אלא ומכת על הצבא ועל ממשלת האחדות. הרבה רוצימ שתהיה מלחמה כדי שיחזור הביטחונ, אבל אני חושבת שאמ אפשר להגיע לאותה נקודה בה דר מדיני, בלי מלחמה ובלי שחיילימ ימותו, זה עדיפ. ניצחונ שמושג ביב שולחנ הדיונימ אינו פחות טוב מניצחונ שמושג במלחמה”. צילום: אליהו גליל "לא תפקידנו להיות מגן אנושי". מחסום בכניסה לשלומי 16.02.24 | ז' באדר א' תשפ"ד | 575 גיליון | 18