שביעי

23.02.24 | י"ד באדר א' תשפ"ד | 576 גיליון | 26 באוקטובר וגמ לחמו באותה אוגדה בצפונ הרצועה. "זה היה קשה מאוד", מודה יבגני. "כל הזמנ ני יתי ליצור איתו קשר באמצעות טלפונימ מוצפנימ, אכ ללא הצלחה". לאחר יותר משלושה חודשימ, המ נפגשו לראשונה על הגבול. "שמעתי שהוא יצא לתקנ את הנמ"ר, ומיד נ עתי אליו". החלפתמ חוויות? "כשהוא התגיי , ה ברתי לו מה זה קרבי ועמ מה הוא הולכ להתמודד. כש נפגשנו הוא אמר לי 'אבא, מה ש יפרת לי היה כלומ לעומת מה שעברנו'. הוא צדק. זה לא דומה לשומ דבר ממה שעברנו עד עכשיו". 53 מאגיסט בן ר "ב )מיל'( מישל בני גילו של , מהנד בניינ מראש העינ, צופימ לוי במהלכי המלחמה מכור ת הטלוויזיה. אלא שהוא השתתפ בלחימה עמ מקלע . "פר 53 המאג שלו, כשהוא כבר בנ , אבל אחרי 2016 שתי ממילואימ ב הטבח הרגשתי צורכ גדול להגנ על המדינה. נלחמתי כדי להתגיי מחדש, ומבחינתי זה היה טבעי שאחזור לגדוד ."1992 ולפלוגה שבהמ שירתּי מאז אבל עמ מאג? זה כבד. "כוחי במותניי. הייתה לי תחושת שליחות, וחשבתי שיש בזה ערכ מו פ כשהצעירימ רואימ את הלוחמימ הוותיקימ. בכל פעמ שהיה לי קשה, חשבתי על האנשימ בעוטפ ובמ יבה. להמ לא היה מאג שיגנ עליהמ, ובכל זאת המ נלחמו על חייהמ. לי הייתה הזכות להילחמ לצד החברימ שלי ולהגנ על המדינה". 53 מי שהתלהב ממראה מאגי ט בנ הוא מפקד החטיבה, אל"מ יהודה ואכ. "בכל פעמ שהוא ראה אותי, הוא ציינ את הגיל שלי", מחייכ מישל. "כמו שהוא חיזק אותנו כמפקד, שמקדיש את חייו לביטחונ המדינה, ככ גמ אנח נו חיזקנו אותו כשראה איזה עמ נפלא יש לנו, שנלחמ בכל גיל ובכל מצב. אני גאה במה שעשיתי. כל עוד מצבי הפיזי יאפשר, אישאר לוחמ". "נשארתי לבד באוטו" ר "נ ,8717 מפקד פלוגה א' בגדוד מ ו יא - המ"פ של )מיל'( אלעד לע כותב שורות אלה - מנהל באזרחות את תוכנית המנהיגות בארגונ השו מר החדש. גמ הוא נתקל במצב מור כב שאילצ אותו לבחירה קשה מנשוא: במהלכ הלחימה בבארי נפל גי ו, לוחמ יירת מטכ"ל, ר "נ )מיל'( דוד מאיר ז"ל, שהותיר אחריו אישה ותינוק. "דוד היה לוחמ בכל גופו ונפשו, והיה ברור שהוא י תער קדימה", מ ביר המ"פ. "הוא עשה כל דבר בר צינות ובי ודיות, ואינ מצב שמישהו היה צריכ עזרה והוא לא היה מתייצב לצידו. הוא קפצ לכפר עזה ומשמ לבארי. ביומ ראשונ בצהריימ הבנתי שהוא נעדר, ובלילה גיליתי בדרכ לא רשמית שהוא נהרג, עוד לפני שאשתי גילת ושאר בני המשפחה ידעו". כמה שעות לאחר מכנ הגיעה הב שורה המרה לכל המשפחה, וכעבור יומיימ אלעד ליווה את אחיה של אשתו )ונכדו של הרב משה צבי נריה זצ"ל( בדרכו האחרונה. "בתומ הל וויה, כל המשפחה נ עה יחד לשבעה ואני זוכר שנשארתי לבד ברכב. נ ע תי בחזרה לפלוגה בעוטפ. זאת הייתה נ יעה קשה מאוד". לפני חודש, זמנ קצר אחרי ששוחררנו מהלחימה, נחתה על המ שפחה מכה נו פת. יאיר, אביהמ של דוד וגילת, שהיה אחד מעמודי התווכ של ההתיישבות בבנימינ, הלכ לעול מו. "בשבעה עליו אמרתי למשפחה שאני מרגיש שאני משלימ גמ את • השבעה של דוד". היינו בשכונת סלאטין. הנחתי את הראש, ופתאום שמעתי שקוראים לי. חשבתי שזאת הקפצה, ואז הבנתי שאשתי בחדר לידה. מחלקת הניוד הסיעה אותי למעבר הגבול, ומשם המשכתי לבית החולים אבא על ציר בנימין־עזה. רז יוסף לביא עם ההורים והאחיות "ידעתי שהוא יסתער". המ"פ אלעד סלע )משמאל( עם גיסו, רס"ן )מיל'( דוד מאיר הי"ד יקותיאל צילום: עידית צילום: באדיבות המשפחה