שביעי

01.03.24 | כ"א באדר א' תשפ"ד | 577 גיליון | 12 חמאס פירסם תיעוד של ההרס בעזה וכתבתי "קצת נחת לפני שבת". עשרות תגובות נזעמות חיכו לי, בהן כיכב הפסוק "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח". לו היו המגיבים טורחים לקרוא את משלי, הם היו נתקלים ב"וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" בטוויטר Gaza Now צילום מסך: מתוך )מאנגלית: קטיפ דובדבנימ ( הוא הצגה Cherry picking לקטיבית של נתונימ או ראיות באופנ שנראה שמאשש עמדה מ וימת, תוכ התעלמות מעובדות/נתו נימ שיש בהמ כדי להפריכ או להחליש עמדה זו. במיוחד בוויכוחימ בתקשו רת, אנשימ עלולימ לבצע "כריית צי טוטימ" )ויקיפדיה, שמ, שמ(. הנושא קרוב לליבי, לא רק משומ היותי בנו של קוטפ דובדבנימ מיתולוגי, אלא כיוונ שבעבודתי כעיתונאי אני נתקל בתופעת קטיפ הדובדבנימ בהיקפימ הול כימ וגוברימ. גולשימ, עיתונאימ, חילו נימ מקצועיימ ודתיימ ליברלימ למחייתמ אוהבימ ללקט ציטוטימ תנ"כיימ, לשייפ מאמרי חז"ל ולשולפמ לצרכיהמ. במה דברימ אמורימ? ביומ שישי לפני שבועיימ פיר מ חשבונ של חמא ברשת טוויטר תיעוד אווירי של ההר בשכונת שאטי בעזה. שיתפתי וכתבתי: "קצת נחת לפני שבת". עמ צאת שלושה כוכבימ גילי תי עשרות תגובות נזעמות, בהנ כיכב הפ וק "בִּנְפֹל אוֹיִבְכָ אַל תִּשְמָח" )משלי כ"ד, י"ז(. הו, כמה צפוי. לו היו המ גיבימ טורחימ לקרוא באמת את משלי, היו נתקלימ כמה פרקימ קודמ ב"וּבַאַבֹד עִימ רִנָּה" )י"א, י'(. <ָ רְש חושדני שמדובר באותמ מי שאוהבימ נִּבְרָא בְּצֶלֶמ" <ֶ לצטט את "חָבִיב אָדָמ ש )אבות ג', י"ד( כל אימת שמתחשק לח בוק גוי, או "וַאַהַבְתֶּמ אֶת הַגֵּר" )דברימ י, י"ט( כל אימת שמתחשק, ובכנ, לחבוק גוי, ועוד כהנה וכהנה. כל אלו דברי אלוקימ חיימ כמובנ. אלא שהמ חלק ממארג עצומ ועשיר של אמירות וציווימ ופירושימ. למה לקטופ רק את הדובדבנ? תוכ כדי כתיבה אני נזכר בקוטפ מצטיינ, איש ציבור רוג ממפלגת העבודה, שלא מפ יק להכריז "זאת לא היהדות שלי" או "זאת כנ!", הכל לפי הצורכ והעניינ. ואני, אני כמובנ האחרונ שיכול להלינ על צ'רי פיקינג. אורי אורבכ זצ"ל איבחנ פעמ את דתיי הרצפ כ"יהדות הבופה": בוחרימ מה לקיימ ובמה להאמינ מתוכ מזנונ עשיר, לפי טעממ וצרכיהמ. כמו דתיי הרצפ, ככ ישראלי הרצפ נוהגימ כעת. בוחרימ קטעי ציטוטימ או כותרות של מצוות, ללא ההקשר וללא האותיות הקטנות. הנה כי כנ, צומח פה זנ חדש של קראימ. קראי הרצפ. אכנ, בורות וחו ר שליטה בפ רטימ הנ מהצרות של העיתונות בימינו. בשבת שעברה הביאה קופ מהדהד: בנו 12 כתבת ערוצ של השר בצלאל מוטריצ' לומד בישיבה גבוהה )בית אל( ואפ התאר לאחרונה )!( בטרמ התגיי . בפרצופ חתומ ורציני מ רה אדוה דדונ פרשנות על ישיבות גבוהות, עירבבה ביטויימ ונתונימ, שנאמר: "לֹא תַּעַשֶה לְכָ ָלָט" )שמ, שמ(. אפשר לדונ על "ה דר מרכז", על ישיבות הה דר או על קומבינות לדחיית גיו )אתמ יכולימ לשער מה דעתי(. אבל לא היה פה רצונ בדיונ כזה, אלא בניגוח של האב בעזרת בנו ושל העולמ החרד"לי בעזרת נציגו. כל זה, בלי תח קיר ב י י לגבי העובדות. כשגולשימ ה בירו לכתבת מהי ישיבה גבוהה ומהי ציונות דתית, היא התחפרה בטיעונ וגררה אליו את בנ זוגה - לוחמ דתל"ש שנפצע בקרבות הבלימה, וגמ את ר "נ )מיל'( דוד מאיר הי"ד, לוחמ יירת מטכ"ל שנפל בבארי. ובכנ, הכרתי את דוד, שלמד בישיבה גבוהה, האזנתי לבני משפחתו בהלווייתו, ומשפחותינו מיודדות עשרות שנימ. לשרבב אותמ לדיונ הזה, ולהשתמש בשמו של בנמ כדי להתנגח בישיבות גבוהות, זה ילופ שאינ כדוגמתו. אבא שבשמיימ, אנחנו בתקופה קשה. אנא, רחמ עלינו. או לפחות למד את בניכ ובנותיכ את החומר • לפני שהמ עולימ לשידור. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן