שביעי

01.03.24 | כ"א באדר א' תשפ"ד | 577 גיליון | 6 שיר מלחמה אינ לי לילה ולא יומ מה שלומכ אהובה שלי? שלחי לי אות שלחי ימנ שאוכל לשוב לנשומ אותי ככותבת, אבל אתם מכירים מבחינתי אני זמרת. אז איכ זה קרה שברבות השנימ נהייתי מזוהה יותר עמ הכתיבה? האמת היא שכשחזרתי בתשובה והת חלתי את ה אגה הארוכה של הלידות והשעבוד לילדימ לא היה מקומ או כוח לטפח גמ את הקריירה שלי כזמרת. לפע מימ מבחוצ זה נראה כזה קל - רק מבצ עימ שיר ושמימ ביוטיוב וזה כבר מתגלגל מעצמו. אז זהו, שלא. זה דורש עמל רב והשקעה - כלכלית, פיזית, נפשית וטכ נית - ולא הצלחתי לעשות את הכל יחד. בנו פ ההבנה ש"כפה עליי הר כגיגית" וכל ה יפור עמ "שירת נשימ" נפל עליי כרעמ ביומ בהיר, ולא בדיוק הבנתי איכ אני אמורה להתנהל מעכשיו. בכל זאת רוקי טית תל אביבית שאינ לה בדיוק מנהג אבות של הרקדות ופיוטימ. אז התחלתי לכתוב ואתמ אהבתמ, והצלחתי להיות בבית וגמ לעשות כמה שקלימ. אבל הילדימ גדלו, ואני עברתי דרכ כזמרת בתוכ התשובה והבנתי שאני חייבת להיות נאמנה לעצמי ולעשות מו יקה מקורית, כזאת שאני מרגישה איתה בנוח גמ אמ היא לא מאוד פופולרית. בשלהי הקיצ נלקחת ועכשיו החורפ בא איפה את עכשיו? האמ ישנה שמ אמא במקומי? שתאהב אותכ כמוני? שתחבק חזק? ואז המלחמה הזאת הגיעה וקולי נאלמ וליבי נשבר. אחרי כמה שבועות הבנתי שה דבר היחיד שיכול להציל אותי הוא היצירה. כל ככ הרבה אומנות איכותית נוצרה במ לחמה הזאת - כואבת, חזקה, נוגעת. הר גשתי שאני חייבת להוציא שיר שידבר את כ הרגשות שלנו. אפילו שקשה עד בלתי אפשרי לייצר ולמ מדידה לכאב, אלו ללא פק הילדימ שעומדימ בראש הגרפ וברא שמ החטופימ. נכונ, רוב הקטנימ חזרו תודה לאל הטוב, אבל בתכל כל אחד הוא ילד של אמא ולא משנה באיזה גיל אתה. כתבתי מכתב מאמא לילדתה שנחטפה והיא לא שמעה ממנה זה זמנ רב. מכתב עדינ מלב שבור. חשבתי עוד איכ אני יכולה להועיל, כי במקרה הטוב זה יעזור לנו להתמודד עמ הכאב והקושי אבל אינ באמת תועלת בלשכנע את המשוכנעימ. כשהייתי קטנה אמא שלי שעלתה מאר גנטינה שרה לי שירי ילדימ ב פרדית. היא אפילו הקליטה כמה שירימ ויצרה בובה מיוחדת ששרה בקולה )וזה היה בתחילת שנות השמונימ(. הבנתי שאמ אני רוצה לנ ות להשפיע כדאי להפנות את המאמצימ דווקא החו צה, ללחצ הציבורי על אומות העולמ. יש מיליונ איש דוברי פרדית והיא 570 כ השפה השלישית בתפוצתה בעולמ. ידע תי שעשו רטונימ עמ עדויות ב פרדית אבל שירימ? על זה לא שמעתי. מוזיקה היא שפה מעל לשכל ומגיעה למקומ אחר בתודעה. היא יוצאת מההיכל הכי קרוב לבורא עולמ - היכל התפילה. הבנתי כתבתי מכתב מאמא לילדתה שנחטפה, והיא לא שמעה ממנה זמן רב. מכתב עדין מלב שבור. שיר כזה בספרדית יכול להצליח היכן שמאמצי הסברה אחרים נכשלו ששיר כזה יכול לפעול במקומ שבו מאמצי ה ברה אחרימ עלולימ להיכשל. אני אוהבת שיתופי פעולה - זה מרחיב את יריעת היצירה. חברתי לחברתי המוזיקאית אור אדרי וביקשתי ממנה להלחינ ולהפיק את השיר מו יקלית. אומנית הרישומ רויטל רטיג יצרה קליפ עדינ ויפהפה וככ התכנ ו נשימ מכל המגזרימ לדבר בשפה האוניבר לית של אמהות שמבקשות להגנ על ילדיהנ ולהאיר את העולמ מפניו של החושכ. מוזמנימ לחפש ביוטיוב "מכתב ליל דתי" ולהעביר לחברימ דוברי פרדית בארצ ובעולמ. בתקווה שנזכה לשובמ לשלומ במהרה • עוד השבוע. כשאני עוצמת את עיניי אני רואה רק כתמ של כאב שרודפ אותי שלא נותנ לי מנוחה sharonroter@gmail.com איור: רויטל רטיג שרו ן רוטר