שביעי

08.03.24 | כ"ח באדר א' תשפ"ד | 578 גיליון | 6 ענבל רץ־גילמור ביתם הוא מבצרם בית המחבל הדיווח על הריסת שרצח את בנות משפחת די לא התחבר לי לשומ דבר. זה קרה השבוע בשכמ, אבל בשנייה הראשונה חשבתי שקפצ לי דיווח מלפני שנה. אני לא מעוניינת להתקוטט עכשיו ולהעלות וגיות שהע יקו אותנו לפני המלחמה והתווכחנו עליהנ מ פיק, אבל כאנ אינ לי ברירה - כי זה עניינ של פיקוח נפש. עמ כל מה שעברנו בחמשת החו דשימ האחרונימ, הידיעה הזו כאילו הגיעה מעולמ אחר. במציאות שלפני שמחת תורה היו פיגועימ ולצערנו אפילו בשפע, אבל הקשב היה אחר בקרב חל קימ גדולימ בציבור. ההבנה הייתה מו גבלת, נקודתית, תלויה לעיתימ בנקו דת השיוכ הפוליטית. ואז הגיעו הטבח, המלחמה, התמיכה הפל טינית במעשי הנאצימ מחמא , וניכר שרוב הישראלימ התאפ ו על עצממ. הציבור לא זנח מא בקימ ועקרונות, אבל שמ אותמ )לפחות את רובמ( ב וג של "הולד", והתמקד כל כולו בזיהוי האויב. לכנ, המדיניות המעוותת של מע רכת המשפט, המתייח ת למחבל כפי שמתייח ימ לעבריינ פלילי ומאפשרת לשאת ולתת עמ רוצח נתעב על תנאי הכליאה שלו ועל רכושו, מוציאה אותי מדעתי. הצלחתי איכשהו להדחיק את העיוות שאומר "תרצח היומ, וביתכ ייהר בעוד שנה" )במקרה הטוב. במ קרימ רבימ נאטומ לכ רק חדר(. אבל ברגע שנחו עיניי על הידיעה הזו, היה בה משהו מייאש ומרפה ידיימ. אני מנ ה להיצמד לתקווה שמשהו השתנה או ישתנה, וזקוקה לזה כמו אוויר לנשימה. אינ זה וד שגורמי המ קצוע קושרימ באופנ מובהק בינ הרי ת בית המחבל להרתעה אפקטיבית, אכ משומ מה עובדה זו לא חילחלה למער כת המשפט. הדחייה הזו - וההתמהמהות שיוצרת ניתוק בינ זמנ העבירה לביצוע העונש - מנותקות מהצדק, מהמו ר יהודי ומהיגיונ בריא. שרצחו המחבלים הארורים את לאה )לו י(, מאיה ורינה די הי"ד חו לו לפני חודשימ, אבל ביתמ עמד על טילו במשכ שנה שלמה והעביר מ ר ל ביבה: היהודימ האלה מבולבלימ, לא גורימ על חומרת האירוע וכנראה לא נלחמימ עד ה ופ ולא מאמינימ בצדקת דרכמ. האמ לא עבר זמנה של הפרוגר יביות האובדנית הזו, שהקשר בינה לבינ ליברליזמ אמיתי מקרי לחלוטינ? לעיתימ נדמה כי השופטימ יוצאימ מנקודת הנחה כאילו המחבל גדל בביתה של פעילת שלומ עמ שיער ורוד, ולו קח להמ שנה, ולעיתימ אפ יותר, לגלות שאמו, אביו וכפר שלמ שבו גדל עודדו, היללו ושיבחו טרור, בוקר וערב. אצלמ, מנהגי רמדאנ זה כל השנה. בעולמ מתוקנ וחפצ חיימ, מערכת באוקטובר 7 המשפט הייתה עובדת מאז ביב השעונ כדי לקדמ תיקי טרור ול זרז הרי ת בתי מחבלימ. לצערנו, אנחנו בעולם מתוקן, מערכת המשפט הייתה עובדת סביב השעון כדי לזרז הריסת בתי מחבלים. אבל היא יודעת לקדם, תוך כדי מלחמה, את מה שחשוב לשרידותה רחוקימ מאוד מהעולמ המתוקנ שאליו אני מייחלת. בעולמנו, מערכת המשפט יוד עת לקדמ, תוכ כדי מלחמה, רק את מה שחשוב לשרידותה כשליט עליונ ובלעדי ביורי טוקרטיה שהיא יצרה פה. הרי ת בית המחבל תחכה, כי עי וק בניכו ובי צור עילת ה בירות דחופימ יותר. שופטינו רצו בוודאי לטפל בהרי ת בית המחבל, אבל המ כנימ נאלצו בעל כורחמ להגנ על הבית שלהמ עצממ, שכנ אחד מ"בני ביתמ" נתפ כשהוא מקדמ את משרד עורכי הדינ של בני משפחתו, בעודו מכהנ כשופט עליונ, וכחטא על פשע )לכאורה( משקר ב יטונאות בת גובותיו. טוב, ככה זה במלחמה; חשוב • לשמור על הבית. inbal.ratz.gilmore@gmail.com הבית הזה חשוב יותר. בית המשפט העליון 90 צילום: הדס פרוש, פלאש