שביעי

אבל זו כ ות לאנטישמיות. אלה ואלה יקבלו קמפיינ אגר יבי על הראש". אז זו מלחמת זהות. "צריכ לדעת איכ ל פר את ה יפור שלנו, ואני עושה את זה כיהודייה, ציונית, עמ זקיפות קומה. אני עו קת בחטופימ, בלוחמימ ובלוחמות בעזה, בצפונ וביהודה ושומרונ. אנחנו האפוד הקרמי שלהמ, ונלחמימ כדי שליש ראל יישאר מרחב תמרונ לאינטר ימ שלה. יש ביקורת, והיא מגיעה בעיקר משמאל. אמירות כמו 'את אגר י בית ובגללכ ישנאו אותנו'. אז לגרומ לפיטורימ של אנשימ בארה"ב בגלל גזענות זה אולי אגר יבי, אבל ופר לגיטימי. אני לא מוכנה להרכינ ראש. ולאנשי תרבות הביטול מהפרוגר בארה"ב אני אומרת: שניימ יכולימ לשחק את המשחק. מבטלימ אותי על דעותיי? זה יחזור עליכמ, אתמ קבע תמ את הכללימ". במה את מתמקדת עכשיו? "לה ברה הישראלית ח ר הרצונ לנצח, והמטרה היא לנצח. לדבר רק עובדות, כמו "לא הפצצנו את שיפא", זה לא מ פיק. יימנו להתנצל. הגיע הזמנ להיות חדימ ואגר יביימ. עלינו להתקפה". לפני המלחמה, כשאלה עוד הייתה אלה טיולימ ולא אלת הה ברה, ניהלנו ויכוחימ בר שתות על הרפורמה והמחאה, על החרדימ, על רעיונ ההיפרדות ליהודה וישראל - שבו היא תמכה, בעוד אני נבהלתי מעצמ המחשבה עליו. "היה לי קושי עצומ עמ המצב במ דינה", מ בירה קיננ. "משפחתי ואני ממוקמימ בשמאל הציוני, בא ו בתא שאני לא מ פיק ציונית ויהודייה. "בוואטאבאוטיזמ, כמו 'מה עמ גיו ערבימ?', אגיד שגמ המ חייבימ להצטרפ לשירות, אולי שירות אזר חי, אבל מאחיי היהודימ יש לי ציפיות אחרות, ומותר לי להגיד את זה. אני לא דורשת לחזור לימי בנ גוריונ עמ תלמידי ישיבה. אני מוכנה לממנ 400 "צריך לדעת איך לספר את הסיפור שלנו". הפגנה למען החטופים 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש אנחנו בונים קהילות של תומכים, למשל מהודו וממזרח אירופה. ברור שלא הכל מצליח. הקמפיין לייבוש המימון של אונר״א הפך ויראלי בכל העולם. זה רזה וחסר תקציב, אבל עובד 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש שלי הקימו את קיבוצ כפר עזה, אני בטימ גולדה ורבינ. אבל לפני הכל אני יהודייה, דמוקרטית וציונית, וזה ה דר המכוננ של הזהות שלי. במקומ לבוא ולפרק לי את הפחדימ, זילזלו בי וזרקו אותי לקיצונ השני, טענו אלפ, שלומדימ 20 , אפילו 5,000 מבוקר עד ערב, כי מבחינתי המ שו מרימ על הגחלת. "אני מהרצליה, ואיבדתי חבר יל דות. אני רואה את רשימת הנופ לימ המתארכת, ובה חבריי החילו 7 נימ ואחיי מהציונות הדתית, שב באוקטובר יצאו להציל את אחיהמ בקיבוצימ בלי לשאול שאלות, והמ תורמימ מעל ומעבר ולצערי ממלאימ את בתי הקברות. יש לי מחלוקות איתמ, אבל אני לא מבולבלת לגבי היותמ אחימ שלי. "כנ"ל הדרוזימ, וגמ הבדואימ, שלא שואלימ שאלות, אלא רצימ אל התופת. ואצל החרדימ זה לא קורה. העמ היהודי נלחמ על חייו, ורק זה מע יק אותי, אבל עמ כל הת כול והכע - גמ החרדימ המ אחימ שלי". מה את אומרת לצעירימ שבאימ מהרקע שלכ? "בצעירותי לא עשינו הדלקת נרות וקידוש, והיומ אני עושה. כשאקימ בית, אני אדליק נרות ואעשה קי דוש עמ הילדימ שלי. אני לא בורחת מהיהדות ואני חושבת שרוב החילונימ המ כמוני. המ לא שונאי יהדות, אלא רק רוצימ הבטחה שלא ייגעו להמ באורחות החיימ". ומה יעלה בגורל הוויכוחימ בי נינו? "אני מזהה בוטימ שמנ ימ להעמיק את הריב ולפלג בינינו. הוויכוח שיש לי איתכ יישאר, אבל יתמתנ. השחרנו • מדי זה את זה. הגזמנו". 15.03.24 | ה' באדר ב' תשפ"ד | 579 גיליון | 34