שביעי

22.03.24 | ערב פורים תשפ"ד | 580 גיליון | 4 לשמוח בלי רגשות אשמה פה בארצ שגורמימ לי יש אנשים להרגיש כאחרונ האדמ. אני דווקא ב דר עמ זה כי אני משכנעת את עצמי שה' מדקדק עמ צדיקימ ולא ממש בא לי שי שבו איתי על נקודות, אז עשיתי חשבונ שעדיפ לי להיות קצת אגואי טית. זה גמ בא לי די בקלות, אז בכלל שווה לי. אבל יש את האנשימ האלו שזה באמת לא הגיוני שהמ אנושיימ. אני רואה את זה ביבי במגזר בעיקר ביב ח ד, נתינה ונ יונות קשימ שמלטשימ את היהלומ שבהמ שמנצנצ למרחקימ. השבוע קיבלתי הודעה מאבישג לי במנ, אמו של אליקימ שנמצא בשבי החמא . הייתי איתה בקשר כששלחתי לה את השיר שהוצאתי למענ החטופימ והיא מאוד התרגשה. היא גמ שלחה לי שיר מדהימ שכתבה לאליקימ בשמ "נעלמ" ואשר בנ אבו )מאנדרדו ( כתב לו לחנ מרגש )השיר מחכה לז מרת שתרצה לבצע. אני כנזכר לעיל מרגישה אגואי טית מדי בשביל מטרה נעלה שכזאת(. ההודעה שנשלחה בתחילת השבוע כללה פלייר עמ תמונתו של אליקימ ובקשה שנראית בהתחלה כביכול קצת הזויה, והנה לשונה: "שלומ לעמ ישראל היקר. אליקימ הגיבור שלנו היה מאבטח לא חמוש התקשר 9:06 במ יבה ברעימ. בשעה לאביו אליהו, ואמר לו שיש מ ביב הרבה מחבלימ על טנדרימ ופצועי ירי וביקש שישלחו עזרה וכוחות חילוצ. מאז נותק הקשר איתו. היומ אנחנו כשהכל התחיל 6:30 יודעימ ל פר שמ ועד שנחטפ הוא עזר לאנשימ לברוח, טיפל בפצועימ )הוא היה חובש( ועשה כל מה שיכל כדי להציל כמה שיותר חיימ. למרות שלא היה לו נשק, לברוח לא היתה אופציה מבחינתו. "חג פורימ מתקרב ואנחנו מגיעימ אליו השנה עמ רגשות מעורבימ מאוד. הדאגה, הגעגוע והקושי, מעורבימ בגאווה גדולה על הבחירה ההירואית של אליקימ להישאר ולעזור ועל עמ ישראל שהתגלה במלוא תפארתו. "מצורפ פר ומ שהוצאנו לקראת החג, בקריאה לאנשימ לא לשכוח את החטופימ, ודווקא בגלל זה לשמוח. נשמע מבלבל? אז זהו שלא. אנח נו מאמינימ שמעבר למצווה לשמוח, בכוחה של השמחה לפעול עד לרקיעימ הכי גבוהימ, להושיע ולשבור את כל המיצרימ. על זה מעיד בעצמו הבעל שמ טוב שאמר 'עצבות נועלת שערי שמיימ, תפילה פותחת שערימ נעולימ, והשמחה בכוחה לשבר חומות'. החלטנו לצאת ביוזמה מתוכ אמונה גדולה וב עזרת השמ שנזכה השנה יותר מתמיד ל'ונהפוכו' אחד גדול. אנחנו מזמינימ אתכמ עמ ישראל היקר, להדפי את הדפ המצורפ, לתלות אותו ברחובות העיר ולצרפ אותו למשלוחי המנות. א ור לשכוח את החטופימ ודווקא משומ ככ צריכ לשמוח השנה ביתר שאת. חג פורימ שמח". הבקשה של משפחת ליבמן - לשמוח עד הסוף כי זה מה שביקשו מאיתנו משמיים, וזה מה שהכי יכול לעזור בזמנים כאלה את הבקשה נז אחרי שקראתי כרתי במישהי שדיברתי איתה לפני כמה שבועות ושבנה נהרג בתאונת דרכימ ל"ע. היא אמרה שמאז שהוא נפטר היא מקדישה לזכותו את כל מעשי הקודש שלה והתכלית והמטרה ברורימ לה. היא לא חיה בדמיונות וכל ההבל לא נוגע בה יותר. קינאתי בתובנה הזאת ותהיתי האמ אפשר לחיות ככה גמ ברגיל, בלי הט לטול של שבריריות החיימ והמוות. האישה הזאת עזרה לי להבינ את הבקשה של משפחת ליבמנ - לשמוח בלי רגשות אשמה, לשמוח עד ה ופ כי זה מה שבי קשו מאיתנו משמיימ, וזה מה שהכי יכול • לעזור. זה מה שהמלכ חפצ בעיקרו. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: שרו ן רוטר