שביעי

05.04.24 | כ"ו באדר ב' תשפ"ד | 582 גיליון | 18 ר ק"מ מפרידימ בינ קריית 3 ק שמונה ללבנונ, מה שהופכ אותה למטרה קלה ואטרקטי בית עבור מחבלי חיזבאללה. אבל לא זו ה יבה לככ שהמ מקפי דימ לטווח אותה מדי שבוע מאז החלה המלחמה, אלא בעיקר הרצונ לשבור את רוח העיר שהפכה ל מל לעמידה . ביומ 1948 איתנה מאז הוקמה בשנת רביעי שעבר, לדוגמה, הוביל מטח רקטות כבד שנורה להריגתו של זאהר בשארה, לפציעתמ של שלושה אזר חימ ולפגיעה בבתימ ובתשתיות. 23,800 באוקטובר פונו כ 7 למחרת תושבי קריית שמונה מבתיהמ והוברחו דרומה, כדי להגנ עליהמ מפני פלי שה אפשרית של כוח רדואנ ומפני ירי טילימ מ יבי מלבנונ. בינ המפונימ תלמידי ישיבת הה דר בעיר, 230 היו שנדדו לנחלימ והותירו אותה שוממה לחלוטינ. כמעט לחלוטינ. הישיבה אמנמ פונתה, אבל בקריה נשארו הבוגרימ שהתערו בקהילה המקומית ומשרתימ בפלוגת ההגנה על העיר. אחד מהמ הוא מתי ילוב קי, שמתגורר ב מיכות לישיבה. "הגעתי שנה", הוא 15 לקריית שמונה לפני מ פר, "ומעולמ לא ראיתי את אורות בית המדרש כבויימ בלילה. עכשיו, כבר חצי שנה שהכל דוממ. זו לא קריית שמונה שאני מכיר, בלי התו שבימ ובלי ישיבת הה דר שהיא אבנ י וד ומקומ עלייה לרגל לכל תושב, במיוחד בחגימ הלאומיימ. אני לא מצליח לדמיינ את יומ העצמאות בלי התושבימ ובלי הישיבה". ( הוא פצוע צה"ל. לפני 32) ילוב קי שנימ, בעת ששירת כלוחמ ב דיר, 12 נפגע בהיתקלות בגבול מצרימ, וחב רו רב"ט נתנאל יהלומי ז"ל נהרג. הוא השתקע, כאמור, בקריית שמונה; חי בה עמ אשתו ושלושת ילדיהמ, ועובד כפיזיותרפי ט. "כשאני רואה את בית המדרש ריק וחשוכ ואת בית הכנ ת שלנו לא פעיל, זה כואב. פשוט לא להאמינ. אני מ תובב בעיר ורואה את גני היל דימ ובתי ה פר גורימ, את המפע לימ ובתי הע ק שהפ יקו לעבוד, את "נכנסנו לאוטו עם 'בגדים ליומיים'". זירת הרס בעיר המקומות שבהמ כבר צמחו עשבימ. צובט את הלב לראות את העיר ככה, מוזנחת ונטושה, כשמעלינו מרחפת עננה של חו ר ודאות, כי אנחנו לא יודעימ מה יהיה". למרות הכל, ילוב קי מאמינ שמ דובר במשבר חולפ, שממנו העיר רק תצמח: "קריית שמונה תחזור ותהיה חזקה ושמחה עוד יותר, עמ האנשימ החמימ שמאפיינימ אותה והאחדות שיש בינ התושבימ פה. נעבור את זה ונחזור בגדול". לפני שיסגרו את הצפון את המבצע להעברת המו ד החי נוכי מתאר ר"מ שיעור א', הרב ישי לוינגר: "בתחילת המלחמה נשארנו כמה ימימ בבית, ואז ראש הישי בה הודיע שעולימ לקריית שמונה, מתארגנימ מהר ועולימ בזריזות לי שיבה לפני שי גרו את העלייה לצ פונ. הישיבה התיכונית בנחלימ נחלצה לעזרתנו והזמינה אותנו במהירות. היינו שמ יחד עמ משפחות של מפו נימ מאשקלונ. "לא אשכח את השבת הראשונה; ר"מימ מהצפונ עמ המשפחות שלהמ, לצד משפחות מפונות מהדרומ. זו הייתה שבת מדהימה, מלאה בדב רי תורה וריקודימ. באמצע ה עודה השלישית פקדה אותנו אזעקה, ויר דנו יחד למקלט בשירת 'עמ הנצח לא מפחד מדרכ ארוכה'". חלק גדול מ פ לי הישיבה הת רוקנ מיד בתחילת המלחמה. מרבית תלמידי שיעור ג' משרתימ כלוחמימ בחטיבת הנח"ל, תלמידי שיעור ד' שבו לאחר חצי שנה בישיבה ל יירת גבעתי ובימימ אלה נלחמימ בלב עזה, וגמ תלמידי שיעור ה' מיהרו לארוז את הקיטבג ולהתגיי למילואימ. מי שלקחו את האחריות על הישיבה במיקומה החדש היו התלמידימ הצ עירימ. "שיעורימ א' וב' לבשו מל כות", מ פר הרב לוינגר. "המ לקחו אחריות על הגבאות, על השבו"שימ ועל הארגונ, והפגינו רצינות ב דרימ ובבית המדרש". חלק מתלמידי שיעור א' עבר הכ ימימ והצטרפ לכי 23 שרה זריזה של תת הכוננות של קריית שמונה. גמ הרב לוינגר עצמו נקרא למילואימ במשכ חלק גדול מהתקופה. "גוי תי בצהרי שמחת תורה, והייתי ארבעה חודשימ בגבול, יריתי פגזימ ללבנונ. תוכ כדי היה לי חשוב לשמור על קשר עמ התלמידימ, ומדי פעמ אירגנּו שיעורימ בזומ. שלחתי מראש את השבת הראשונה בנחלים הייתה מדהימה. ר"מים מהצפון עם המשפחות, לצד מפונים מהדרום. באמצע הסעודה השלישית פקדה אותנו אזעקה, וירדנו יחד למקלט בשירת "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה״ ״ נאמנה ריה ק 90 צילום: אייל מרגולין, פלאש