שביעי

12.04.24 | ד' בניסן תשפ"ד | 583 גיליון | 20 צנת מ יבות הטבע לא מוכרת מדי לציבור הדתי, וגמ במשפחה של נפתלי לא כולמ יודעימ איכ לאכול את זה. ”בעולמ שלהמ זה קצת זר, וקשה לה ביר את זה למי שלא חווה”, הוא מודה. ”זו התרגשות עצומה, ממש מחכימ לזה. הגענו ראשונימ לרעימ כדי לתפו מקומ. זו מ יבה ענקית, שתי רחבות, אומנימ מכל העולמ, חנויות אוכל, ממש קרנבל”. גמ ברוכ מזדהה עמ הדברימ: ”אני אוהב את המוזיקה, היא מחברת אותי לבורא ולעצמי”. אחד מרגעי השיא של מ י בות טבע מגיע בזריחה. הרגע שבו עולה האור, וכולמ בטי רופ. זה גמ הרגע שבו המחב לימ בחרו לבצע את השחיטה. ”את הזריחה א ור לפ פ ”, מ ביר נפתלי. ”גמ אמ אנשימ עייפימ במהלכ הלילה והול כימ לנוח, הזריחה היא הרגע החשוב ביותר. בדרכ כלל יש בה גמ את האומנ הכי מבוקש. זה רגע ממש מיוחד. מי שלא מכיר את זה, יכול לחשוב שמדובר במשוגעימ. ב ופ, זה לא נראה קונצרט. יש בזה ממש ניתוק מהעולמ”. למרות הריגוש, ברוכ מודה שהמ יבה ברעימ הייתה שונה, עוד בזמנ שהיו בה. ”בכל מ יבה יש התרגשות, והפעמ ממש לא הייתה לי. הרגשתי שזה וג של אילוצ, כי כבר קבענו, אבל חשתי ממש רוח רעה באוויר. הר גיש לי שמשהו לא עובד”. איכ אתה מ ביר את זה? ”לא יודע. כאילו במשכ כל השבוע הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות. הר גשתי את הרחבה מדממת. יש לי תמו נות שאני מחייכ במקומות שבהמ אנשימ נרצחו אחר ככ. אני לא מ וגל לה תכל על זה”. לפני המ יבה לקחת בחשבונ שאתמ במרחק מטר מעזה? מישהו הזהיר אתכמ? ”לא. הייתה שמ ניידת משטרה אחת, ולא עלה בדעתנו שיקרה משהו”. ”התקופה הזו קירבה בינינו” עמ פרוצ המלחמה והתפרצות הרג שות, לשניימ לא היה זמנ לעצור ול חשוב. ”כל החברימ הקימו חמ”ל קטנ, וריכזנו אוכל וציוד”, מ פר נפתלי. ”יומ או יומיימ אחרי, כבר העמ נו משאיות לב י ימ. לא נפלנו למחשבות. אבא שלי ושני האחימ מגוי ימ, ככה שאני הייתי הנהג שלהמ. אבל ב ופ, כולמ מדברימ על המלחמה ואני בראש שלי חושב שהייתי אמור להיות שמ”. ברוכ: "מה שקרה רק גרמ לנו לה תחבר עוד יותר בינינו, ואנחנו הרבה יותר מגובשימ. אנחנו מבינימ שקיב לנו את החיימ שלנו במתנה ואינ שומ יבה שנתרחק. לי אישית זה שיפר את איכות החיימ עמ החברימ שהיו שמ, במיוחד עמ מתנאל". נפתלי: "העובדה שניצלנו קירבה בי נינו מאוד. בכלל, כל מה שעברנו עזר לכל החבורה שלנו להתקרב. זו תקופה מאתגרת ואנחנו עוברימ אותה יחד". ברוכ: "החוויה הזו גמ קירבה אותי לבורא עולמ. נפגע האמונ שלי בא נשימ, בצבא, בזוגיות, אבל בבורא זה התחזק. אנחנו חצי שנה אחרי, וזו הפעמ הראשונה שאני פותח את הלב בפני אדמ זר. אני לא מאמינ לאפ אחד. ”מאז יש לי הרבה מחשבות על זה שאפ אחד לא יגנ עליי. אז הלכתי והתחמשתי, כדי להגנ על חיי ועל משפחתי. אחרי שאיבדתי חברימ במ קומ שהיה אמור להיות הכי בטוח - אני ומכ רק על עצמי”. גמ גורמי מקצוע מ כימימ שחוויה כזו עלולה לטלטל. "אדמ שהיה שמ כמה שעות לפני, והבינ את הזוועות שקרו, מרגיש כמה החיימ שבריריימ, כאילו אי אפשר ל מוכ על כלומ והכל יכול להשתנות ברגע", מ בירה ד"ר יוכי ימנ טוב, מומחית למצבי משבר, חירומ ואובדנות. "אנשימ רבימ לוקחימ את זה למקומ של אשמה. חו ר האונימ הוא האויב הגדול שהטראומה מייצרת. יש הרבה רגשות לא רציונליימ ומחש בות שאולי הייתי צריכ לעשות יותר. לפעמימ מ פיק שהחברימ משקפימ את זה שלא היה הרבה מה לעשות, אבל לפעמימ צריכ בעל מקצוע". ואיכ זה עשוי להשפיע מבחינה רוחנית? ”זה משתנה מאדמ לאדמ. יש אנשימ שעשו מעברימ קיצוניימ וחזרו בת שובה, ויש כאלו שהתרחקו. לא עשי תי טטי טיקה, אבל הרושמ שלי הוא שיש תהליכ של התקרבות ליהדות ביב אירועימ כאלו”. לפני שאנחנו נפרדימ, אני שואל את ברוכ האמ למרות הכל יש יכוי שי חזור לרעימ. הוא לא מה . ”אני חוזר לרעימ. לעולמ לא אהיה שמ במ יבה, אבל אני רוצה להיות באזור. לדרוכ, לראות את האוהל, את המקומות שר קדתי בהמ. אני רוצה לחזור לשמ”. • "אף אחד לא יגן עליי". מתנאל )למעלה( ויאיר במסיבה החיוך האחרון ״בכל מסיבה יש התרגשות, והפעם לא הייתה לי. כאילו במשך כל השבוע הרגשתי שמשהו רע עומד לקרות. יש לי תמונות שאני מחייך במקומות שבהם אנשים נרצחו אחר כך. אני לא מסוגל להסתכל על זה״