שביעי

19.04.24 | ערב פסח תשפ"ד | 584 גיליון | 4 וחג החירות וריח הניקיונ וצחצוח הכלימ, האביב ליל הסדר שבחוצ ושירת המשפחות וכל הלילה הק ומ הזה, משתתקימ באחת לשמע קולות הבכי המושתקימ של הורי ואחי ואחיותי וילדי המוחזקימ במנהרות עזה. איזה דבר "חוכמה" אפשר להציע מול המציאות הנוראה הזו? אנחנו חוגגימ את לילות ה דר במצבי השעבוד הכי קיצוניימ, ולא מה ימ להכריז שהלילה יצאנו ואנחנו יוצאימ לחירות, גמ כאשר מחלונ הבית נצפימ צלבי הקר ושומעימ את רעמ המגפיימ המחריד. אנחנו לו חשימ "השתא עבדי ובשנה הבאה בני חורינ" במרתפימ האפלימ של בתינו ב פרד ובהולמ דופק קשובימ לכל רחש; האינקוויזיציה האכ זרית תרה אחר לחמ העוני היהודי. אנחנו ה ובלימ, ואנחנו החוגגימ. אבל מה נאמר כאשר מרביתנו יושבימ אל שולחנ ה דר הע רוכ, בזמנ שחלקנו מצוי ב בל בל יתואר? אולי זה המקומ לנתנ , ראה את שואת 1943 , אלתרמנ, שבערבו של חג החירות תש"ג יהודי אירופה ושאל את עצמו מה אומרימ עכשיו: וְהָעָמ הֶעָשָנ וְחָרֵב הַמֻּכֶּה לֶעָפָר בְּמוֹרַג נוֹשֵא נִגּוּנוֹ בְּקוֹל עָרֵב בְּלֵיל הִתְקַדֵּש הַחַג בֶּעָרִימ עַקוּבוֹת מיגונימ הַפּוֹרְשוֹת עַל עֵינָיו צַלְמָוֶת הוּא הַלַּיְלָה יוֹשֵב בִּבְגָדִימ לְבָנִימ בְּתִפְאֶרֶת הַרַת אַלְמָוֶת. גַּמ הַשּוֹט בּוֹ עָבַר וְדָמוֹ הִדְלִיק גַּמ יָרְקוּ בְּפָנָיו ,ַרְדְּיוֹטוֹת הַפֶּלֶכְ אַכְ זְקוּפִימ נֵרוֹתָיו שֶל הֶחָג הָעַתִּיק וּמְאִירִימ אֶת פָּנָיו כְּהָאֵר פְּנֵי מֶלֶכְ אל שולחנ ה דר אנחנו לא באימ בשיכחה. לא מחביאימ את ההשפלות והצער והיי ורימ כדי שנוכל ליהנות מנועמו של החג. אנחנו באימ מפוכחימ וכואבימ, כשמעל הכל מרחפ הצו - לצאת לחירות - "להאיר פנינו כפני מלכ". אנחנו המ בני המלכימ שחשכו פניהמ מרוב יריקות רדיוטות, עד שהתביישנו לה תכל על עצמנו במראה. אבל בלילה הזה אנחנו שבימ אל נקודת ההתחלה. בלילה הזה אנחנו לא עמ רדופ, שקיבל שעת ח ד וניצל מיד שונאיו. כי אמ זה ה יפור, איכ אפשר לדבר על חירות כשכבשני אושוויצ מעלימ עשנ, ואיכ אפשר לשמוח כשאחינו ואחיותינו האהובימ עודמ נתונימ בשבי החמא הארור? כי בלילה הזה, אנחנו שבימ ל פר לעצמנו את יפורו של העמ הנבחר על ידי בורא עולמ, כדי להאיר את העולמ באורו. כמו גוש זהב השקוע עמוק ב לע שצריכימ לחצוב ולמרק וללטש, עד שהאור שיוטל עליו יאיר אותו באלפי ניצוצות משובבי לב. בלילה הזה אנחנו זקופימ כמו נרות החג, המאירימ את פנינו כהאר פני מלכ. בליל ה דר אנחנו חושפימ את הפנימ האמיתיות שלנו. מתנקימ מנ ההשפלות ומתעלימ מנ המציאות הנגלית. נפתחימ ל יפור הגדול שילווה אותנו בהמשכ המ ע עד לגאולה השלמה. אנחנו מ בימ כבני מלכימ, אבל זוכרימ היטב את המרור. ב יפור שלנו יש גנות ויש שבח. יש בו מר ויש בו גמ מתוק. וב ראייה האחדותית שרואה את התהליכ, אנחנו משיבימ את רוחנו ונוטעימ את הביטחונ שנזכה לגאולה שלמה. נתיישב עמ משפחותינו האהובות ונעביר את ה יפור העתיק לדור הבא, ובינ כו לכו בשיחת בני חורינ אל תוכ הלילה הקדוש, נמחה דמעה ונאכל גמ את המרור. גַּמ אמ הַשּוֹט בּנו עָבַר וְדָמנו הִדְלִיק - • נזקופ את קומתנו ונאיר את עצמנו באורו של החג העתיק. Aaron@achay.org.il השולחן ריק ימים 196 כבר נתיישב עם משפחותינו האהובות ונעביר את הסיפור העתיק לדור הבא, ובין כוס לכוס בשיחת בני חורין אל תוך הלילה הקדוש, נמחה דמעה ונאכל גם את המרור 90 צילום: לירון מולדובן, פלאש הרב אהרו ן אגל־טל לשנה הבאה בני חורין