שביעי

03.05.24 | כ"ה בניסן תשפ"ד | 585 גיליון | 24 שלכ', וככ עשה”. משפחת פריקר פונתה לימ המלח, ולמחרת בבוקר התבשרה שאלח ננ נהרג. ”זה הקטע שהכי שבר אותי ב יפור הזה”, היא מ פרת בכאב. ”התרגשתי מאוד כשהודיעו שבני משפחת קלמנזונ יקבלו את פר יש ראל. המ באו מתוכ שליחות. מ ירות הנפש שלהמ לא תיאמנ. מה שמפ ליא ועדיינ מפליא אותי זה הצניעות שלהמ. המ עשו מעשה ענק, אבל בד בבד מורידימ את הראש בצניעות גדולה. כל ככ מגיע להמ”. כשבועיימ וחצי לאחר הטבח חזרה רחל בפעמ הראשונה לביתה השרופ בבארי. ”לא האמנתי למה שאני רואה. שנה, שאבא 250 שרפו פרימ בני שלי חב כל הדרכ מתימנ. נשרפה מגילת א תר. הכל שרופ. אבל לא כאב לי, כי נשארנו בחיימ. שישה אנשימ נשארו בחיימ בכל התופת הזאת ונו פה, ברוכ השמ, תינוקת. מה שהכי הדהימ אותי זה שהתפילינ של בעלי נשארו שלמות, וגמ הכי וי לחלה של שבת ושתי ערכות קידוש לחתנימ המיועדימ לבנות שלי”. ”החיילים פחדו להתקשר אליי” פריקר, ילידת ר”ג, הגיעה לבא בעקבות נישואיה הש 27 רי בגיל ניימ לארווינ, מתנדב שעבר גיור מלא. היא הקימה בקיבוצ בית אבות מפואר שכולו חלונות, ”כדי שהקשי שימ יוכלו לראות את החיימ במקומ שאותו הקימו ולהיות חלק מהדופק הקיבוצי”. לצד זה, נאבקה במשכ שנימ על הקמת בית כנ ת. ”זה לא היה קל. פחדו מכפייה דתית ומככ שילדימ יחזרו בתשובה. אבל עשיתי הכל באהבה. להקשיב, לא להיכנ לוויכוחימ. לא הייתי מוכנה שבית הכנ ת יקומ מתנכ מחלוקת ושנאה”. חברתה הטובה יהודית ויי הי”ד, שנחטפה ונרצחה, עזרה לה רבות בבית הכנ ת; חבר הקיבוצ יו י שרעבי, שהיה מטפל בכל ענייני המקומ, חטופ בעזה. באוקטובר רצתה קבוצת חיילימ 9 ב שהוקפצה לבארי להתפלל בבית הכנ ת. הוא היה נעול, ובכני ה היה תלוי מ פר הטלפונ של רחל. ”בהתחלה המ הי ו אמ להתקשר, כי לא ידעו אמ אני בחיימ. המ שאלו איפה המפתח. עניתי שהוא כנראה נשרפ בבית, אבל המ רשאימ לפרוצ לבית הכנ ת. ”ואכנ, בית הכנ ת שוקק חיימ מאז. מתקיימימ בו מניינימ רבימ של חיילימ מדי יומ, והוא אפ משמש כבית מדרש פעיל. נערכו בו בריתות מרג שות וטק י עלייה לתורה. פר תורה שנכתב לזכרמ של הנרצחימ בקיבוצ ואלחננ קלמנזונ אמור להיכנ להיכל הקודש, אחרי ש פר תורה לעילוי נשמת הפרמדיקית עמית מנ הוכנ אליו לפני כמה חודשימ. ”אחרי הטבח ה תכלתי על ה וכה הארעית שלי, ששרדה את כל התופת, ושאלתי מה זה? הרי בנינו בית חזק עמ לבנימ מחו”ל, והכל נשרפ - ורק ה וכה נשארה שלמה. ה וכה מ מלת אחדות, ואני חושבת שהמ ר ברור: בואו נפ יק לריב. הפילוג שמתעורר עכשיו מחדש הוא נורא ואיומ. משפ חות מתפרקות. על מה ולמה? חיילימ מחרפימ את נפשמ ונופלימ, ובמרחק ק”מ אנשימ מפגינימ ומקללימ. 100 מה זה הפילוג הזה?”. הצלחת להתאושש? זה אפשרי בכלל? ”אני מבינה באיזו שואה היינו, ומעדיפה להתמקד בני ימ הגדולימ שקיבלנו. אנחנו לא בוחרימ מתי לבוא לעולמ ומתי ללכת ממנו, אבל יש לנו בחירה מה לעשות בינ שני הרגעימ האלה. למה לי לנתב אנרגיות לשא לות שאינ לי עליהנ תשובות? באוקטובר כבר חיבקנו את 9 ”ב נכדתנו ארבל שהגיעה לעולמ. כפיר יוונ, אחיו של אוהד ששהה איתנו בממ”ד, היה צריכ להגיע עמ כל מש פחתו באותה שבת, כי הייתה פעילות בלילה הבנ שלו 1 ענפה לילדימ. ב העיר אותו ואמר שיש לו כאבי בטנ והוא לא רוצה להישאר. למרות ני יונות שכנוע, הילד התעקש לחזור לגבעתיימ, וככה המ ניצלו. בת למ שפחה מהרחוב שלנו התעקשה שכולמ ייצאו לחו”ל ב וכות, וככ המ ניצלו”. רחל, כמו יתר תושבי בארי, אמורה לעבור בקיצ לקיבוצ חצרימ לפרק זמנ לא ידוע. עד אז היא חורשת את הארצ בהרצאות של חיזוק ואמונה, והגיעה אפילו לאו”מ במשלחת מיוחדת. תחזרי לבארי? ”אני לא יודעת, אני חיה מהרגע להרגע. אי אפשר לקבל עכשיו הח לטות. אינ לי מושג מה הכוונות של הקדוש ברוכ הוא לגבינו, אז מה יש לי להחליט? אמ לא תהיה תחושת בי טחונ, לא נחזור לשמ”. • ״בחיים לא אשכח את זה. אלחנן טפח בחוזקה על החזה שלו ואמר: ”אל תדאגו, אנחנו נוציא אתכם”. כשהגענו לשער, הוא הבטיח לבתי שיחזור להביא גם את אבא שלה, וכך עשה. נשברתי כשהודיעו שהוא נהרג״ "לא יודעת אם אחזור לבארי". רחל פריקר לה שעשה נס צילום: כפיר סיוון אלחנן קלמנזון הי"ד