שביעי

17.05.24 | ט' באייר תשפ"ד | 587 גיליון | 4 רק רוצה לחגוג נחגג השנה באופנ יום העצמאות מינורי ויש בזה טעמ לפגמ בעיניי. אני רואה מגמה של גופימ שפועלימ ללא הרפ כדי לבטל את האלמנטריות והזכות הב י ית וההי טורית שלנו לחגוג יחד חגימ לאומיימ, יהודיימ, שומרי מ ורת וזהות. אני מבינה - החטופימ, המלח מה, השכול. ברור שהשמחה אינה שלמה או מרקיעה שחקימ, אבל אלו היו חיי היהודימ מאז ומעולמ. אחרי פורימ שמעתי את אבא של תפארת לפידות הי"ד מדבר בשולחנ המשתה שלהמ על א תר המלכה ומ עלה השערה הגיונית - א תר ביקשה שתיכתב לדורות כי ידעה ששנתיימ או חמש שנימ אחרי נ בול מעוד פוגרומימ ופשעי שנאה ואת הצער והכאב הבל תי נ בלימ. בגלל שידעה התעקשה: אל תוותרו על השמחה של הנ , על הביחד, אל תשכחו שהשמ איתנו בטובה וברעה ושהכל יכול להתהפכ. המורל הלאומי על הפנימ והעצ מאות שלנו לגמרי לא שלמה אבל יש הרבה על מה לשמוח. ב דר, לא חייבימ בשיא הכוח אבל אפשר לחגוג וגמ לתת לאומנימ את האפשרות להתפרנ . כנ, אלה שהיו הראשונימ לצאת להתנדב לנ ות להעלות את המורל, לנחמ, לעזור להתמודד עמ הזוועות ואלה שהפרנ ה שלהמ נפגעת עד היומ. אמ יש פה עוד בעיה של מורל וחו נ היא בתחומ הע קימ העצמאיימ שנפגעו קשות מהמלחמה ושהמדינה לא בונה מודל מ פיק חזק בכדי להציל אותמ. עולמ התרבות הוא הראשונ להיפגע מכל משבר. אולי זה אומר שהוא לא ראשונ ב דר העדיפויות, אבל זה לא אומר שכדאי למחוק אותו לגמרי. שירי הזיכרונ שיוצאת כל יומ ביומו מנחמימ, מחזקימ ומאפשרימ לנו להמשיכ לקוות. הייתי בפרויקט המק ימ שעושות תל מידות אולפנות בשמ "זיכרונ ושיר". ראיתי את ההורימ השכולימ מורידימ דמעות, מ פרימ, מתרגשימ ומודימ לב נות עד כלות. החיבורימ האלו חשובימ לנו כעמ, כחברה. יש הופעות, אבל הנ בעיקר "פתו חות". הופעות שהאומנימ מפיקימ בע צממ כדי שהקריירה שלהמ לא תגווע, אבל לא כאלו שבאמת מרוויחימ בהמ כמו אירועי חברות או הופעות שמאר גנות עיריות. במובנ הזה יומ העצמאות הוא מהותי לאומנימ ולכל התעשייה ביבמ. שוב מורידימ את המורל ומח לישימ את העמ בככ שמשכנעימ אותנו שזה הדבר הנכונ לעשות למענ כולנו וגורמימ לנו לכעו עוד יותר על מדי ניות הממשלה הנוכחית. הנושב עכשיו - ח ד זה הטרנד אלקטיבי. מותר לחגוג בקטנ, א ור בגדול, מותר לחגוג בקבוצה וא ור כולמ ביחד. מותר לרחמ על נשימ כי הנ הקורבנות, א ור להתחשב בגברימ כי המ הפוגעימ. חייבימ להתחשב בתי ברור שהשמחה אינה שלמה או מרקיעה שחקים, אבל אלו היו חיי היהודים מאז ומעולם. אל תוותרו על הביחד, אל תשכחו שהשם איתנו והכל יכול להתהפך נוקות העזתימ החפימ משפע על חשבונ חיילינו החזקימ והכובשימ. בחו"ל קל לנו לראות את העיוות - ארגוני הנ שימ באו"מ שלא מגנימ את קורבנות באוקטובר וההפגנות באוניבר יטאות 7 למענ העמ "החלש והמדוכא". בארצ זה כביכול יותר מבלבל. אני חושבת שהיינו צריכימ לחגוג את העובדה שאנחנו מחזיקימ מעמד כבר שנימ במדינת ישראל היפה והאהובה 76 אחרי עמ כל הבעיות הקשות שיש בה ועמ כל הכאב על ככ שחלקנו לא פה, ובמקביל נזהרת מהתנועות הפוליטיות שרוצות לפלג בינינו בכל דרכ ועכשיו גמ מאיימות • לקחת לנו את החגימ והחגיגות. sharonroter@gmail.com Freepik AI איור: שרו ן רוטר