שביעי

21 | 24.05.24 | ט"ז באייר תשפ"ד | 588 גיליון לתרום מעשה טוב, במקום כסף. עמיחי עם אחייניתו מ שפחתו של מל עמיחי רובינ הי"ד ציינה השבוע לראשונה את יומ הולד תו בלעדיו. ביומ ראשונ, שנימ 24 י"ד באייר, היומ שבו מלאו להולדתו, הגיעו לביתה בעכו חמישה אורחימ מיוחדימ, שמעולמ לא פגשו את עמיחי - אכ המ עצממ חיימ בז כות תרומת האיברימ שלו. "זה היה יומ מטלטל ועוצמתי, כואב ומשמח", מ פר ישי רובינ, אביו של עמיחי. "זאת הפעמ הראשונה שהיינו יחד עמ כל משפחות המשותלימ, ומ שומ מקומ פתאומ הרגשנו שיש לנו משפחה חדשה. עד עכשיו נפגשנו עמ כל אחד מהמושתלימ בנפרד, אבל לכבוד יומ ההולדת החלטנו לארגנ מפגש של כולמ. "זו, למעשה, הייתה ההבטחה שלנו לעמיחי רגע לפני שהלכ לעולמו - להרימ את הראש ולהמשיכ קדימה. המושתלימ המ החיימ שנמשכימ, והמ אמרו לנו שמעכשיו יש להמ פעמיימ יומולדת". אחרי המפגש הביתי, נ עה משפחת רובינ למכינה הקדמ צבאית אבנר בעיר, ובהש אנשימ 1,500 תתפותמ של כ הכני ה להיכל פר תורה הנושא את שמו של עמיחי. בד בבד, עלה לרשת הפרויקט "ממשיכימ את אורו של עמיחי", שהוא מעינ "מימונ" המונימ - אבל שונה. "במ קומ לתרומ כ פ, כל אחד נכנ ולוקח על עצמו מעשה טוב", מ ביר האב ישי. את הפרויקט אפשר למ צוא בגוגל. משפחת רובינ מנ ה אמנמ להתמקד בעשייה, אכ אירועי באוקטובר ייוותרו 7 צרובימ בראשה וב ליבה לעד. עמיחי, שהתגיי רק שנה 51 קודמ לכנ לגדוד בגולני, היה באותו היומ במוצב נופ דרומ ה מוכ לניר בלילה 2 עוז. ב הוא יימ שמירה והלכ לישונ, החלו 6:29 וב ה פ צ מ " ר י מ והאזעקות. "המפקד שלו, רנ שילה ראוכברגר ז"ל, א פ את כולמ לחדר האוכל", מתאר ישי. "עמיחי הגיע יחפ, אבל 30 הביא איתו את הנגב. היו שמ חיילימ, ורק לשניימ שירדו מהשמי רה היו שכפ"צ וק דה. אפ אחד לא חשב שתהיה חדירת מחבלימ, המ רק ישבו שמ וחיכו לרגע שיוכלו לחזור לישונ". אבל הרגע הזה, כידוע, לא הגיע. המ החלו לשמוע 6:45 באזור השעה צעקות בערבית, ועל דלת החדר נורה . "שילה לקח את עמיחי RPG טיל לפתח חדר האוכל, והמ עמדו שמ כמגנ חי. עמיחי הבינ את ה יטואציה מהר מאוד. אחרימ גמרו את המח ניות בדקות הראשונות, והוא שמר כל כדור שתהיה לו כתובת". וככ, עמיחי הרג ופצע מחבלימ, ולא עצר גמ כש פג כדור ביד. מאוחר יותר הגיע גמ ר י בירכ, והוא החל לאבד דמ. חבריו ני ו להחליפ אותו, אכ לשווא. "הוא הכיר את היכולות שלו והבינ את המשי מה. אמ הוא לא יכול לכרוע - אז הוא ישכב ויילחמ. בפלוגה כולמ קראו לו רובינ הנ עול", מ פר אביו. אלא שאז חדר הקליע האחרונ, שנ כנ לו מתחת לעינ ושיפשפ לו את המוח. עמיחי ני ה להמשיכ להילחמ במשכ רבע שעה, אכ הלכ ודעכ עד שקר . החילוצ הגיע רק כעבור שעות, והוא פונה במצב אנוש לבית החולימ. ואיפה אתמ, ההורימ, הייתמ באותו היומ? "היינו בעכו. הבנו שיש אירוע גדול בדרומ, אבל לא חשבנו שהחיילימ נמצאימ ב כנה. במוצאי החג התק 21:30 שרנו לעמיחי, הוא לא ענה. ב הבנו שגמ במוצב שלהמ היו הרבה נפגעימ, אז התקשרנו לחיילימ ואחד מהמ אמר שהוא נפצע בבטנ ולקחו אותו לעינ כרמ. כשהגעתי לבית החו לימ הבנתי שזו פגיעת ראש חמורה. קראנו לכל הילדימ והחתנימ, ובמשכ שלושה ימימ התפללנו. "ביומ שלישי בבוקר הודיעו לנו שיש החלטה על מוות מוחי, ושאלו אותנו על תרומת איברימ. אנחנו לא יודעימ להגיד מאיפה הכוחות, אבל זו בכלל לא הייתה שאלה עבורנו. זה היה המוטו של עמיחי - לשימ לב קודמ כל לאדמ שמולי. לתרומ איב רימ זה הוא, זה בכלל לא אנחנו". "אף אחד לא היה שקוף לידו" כמעט בכל שלב בשיחה ישי מעלה את טוב הלב והאכפתיות שהיו לבנו. "זה היה אצלו כבר מגיל קטנ. הגננת מ פרת שעברו תחתיה מאות ילדימ, אבל היא לא יכולה לשכוח את זה שעמיחי היה שמ לב לכל ילד שמ ציקימ לו. כל מי שהגיע לנחמ אותנו בשבעה אמר שהוא היה החבר הכי טוב שלו. המחנכ בתיכונ אמר שהוא היה הג'וקר שלו - אמ היה ילד בעייתי, הוא היה שמ אותו עמ עמיחי בחדר". ואיכ הוא היה בתוכ המ שפחה? "מצד אחד הוא היה שקט, ילד שאוהב לישונ. ומצד שני תמיד היה זה שמרימ את האחימ ומתעניינ בשלוממ. לפני שנתיימ וחצי, אשתי וחלק מהילדימ הלכו ל בתא שהייתה אז בת . היא הוציאה 100 להמ מלפפונימ חמוצימ, ועמי חי לקח ואמר ‹