שביעי

על חלק מהשירימ שכתבה לאחר שחרורה מצה”ל, חתמה נעמי בשמות בדויימ כמו ”אליפז” או ”ש. כרמל”. היא חששה שאמה תתאכזב כשתגלה שבמקומ פ נתרנית עולמית, בתה הפכה לכותבת פזמונימ ושירימ קלילימ ו בעיני התושבימ לימודי המוזיקה, בעוד שאר חבריה יתגיי ו בחלקמ - והשאר ימשיכו לעבוד בעבודות השדה וההתיישבות? בשתי א יפות החברימ הראשונות שהתכנ ו בנושא, הוחלט שלא לא פשר לה לצאת ללימודימ. בא יפה השלישית קמה שרה מאירוב ונז פה בחבריה. ”אתמ לא רואימ שזה הייעוד של הילדה? תנו לה לעשות מה שהיא צריכה!”. מול זעקתה של מאירוב, שאיבדה את בנה גור )בנ גילה של נעמי( בקרבות מלחמת הע צמאות באותה שנה, החברימ כבר לא היו מ וגלימ לעמוד. נעמי יצאה ללימודימ. ב א ח ד אל שאר מרחבי החברה הישראלית. שינוי במצב רוחה של נעמי התרחש עמ גיו ה לנח”ל באיחור של ארבע שנימ. ”הייתי החיילת הגרועה ביותר בצה”ל”, הגדירה זאת נעמי. הפ נ תרנית בעלת הידיימ העדינות לא ה תדרה עמ הטיפו על הג'בלאות והנשק המשומנ. למזלה, המפקד שלה זיהה את ה יטואציה והיא הועברה להיות חלק מצוות ההווי החטיבתי. יחד עמ חבריה, הגיעה נעמי אל הב י ימ השונימ, לימדה את החיילימ שירימ חדשימ, ושרה איתמ את ”עוד לא אכלנו שומ דבר”. היא בעיקר העלתה חיוכ על פניהמ של רבימ, שישבו בב י י היאחזויות הנח”ל בא זורי ה פר וע קו במלחמה עיקשת בפדאיונ ובמ תננימ. מי הם השניים מאותו הכפר? כשהשתחררה מהצבא, נעמי יצאה לעולמ הגדול. אבל תראו מה זו ילדה של אמא. על חלק ניכר מהשי רימ שאותמ כתבה בתקופה זו, היא חתמה בשמות בדויימ כמו ”אליפז” או ”ש. כרמל”. ולמה? ובכנ, נעמי התביישה. היא לא רצתה שאמה תתאכזב כשתגלה שבמקומ פ נ תרנית עולמית, היא הפכה להיות כותבת פזמונימ ושירימ קלילימ - מה שנתפ בעיניה אז כדבר נחות. אבל עמ השנימ, ההכרה והפ ר ומ, הבינה נעמי )בצניעות( את הכוח שיש למילותיה, וכבר חתמה בשמה האמיתי על השירימ. גמ לאחר שהתגרשה מבעלה הראשונ, המחזאי גדעונ שמר, ואביה של יל דתה הללי )ללי(, היא בחרה לשמור על שמ המשפחה שליווה אותה במה לכ שנות נישואיהמ. לצד שירי הילדימ, שירי המחזות והפזמונימ, כמה משיריה המפור מימ ביותר של נעמי שמר היו קשורימ קשר הדוק למלחמות ישראל. אחד משיריה המפור מימ היה ”אנחנו שנינו מאותו הכפר”, אשר נטענ לאורכ השנימ כי נכתב על כמה אנשימ. היו ששייכו אותו אל החברימ הטובימ בני כנרת ובני גילה של נעמי, גור מאירוב ודנ כנרתי, אכ נראה שהשיר שיצא לאור נכתב על חברי 60 ב ופ שנות ה הנפש זאב עמית ויו י רגב. בתקופה שבה שהתה נעמי בפ ריז, לאחר גירושיה מגדעונ )ובאותה תקופה גמ כתבה את ”העיר באפור” על הבירה הצרפתית(, היא פגשה את השניימ, שהיו בשליחויות ביטחוניות מטעמ המו ד. יפור חברותמ, שהחל בילדות המשותפת בנהלל, ונמשכ בשירות המשותפ בחי”ש, בבריגדה סמל לאומי. שמר )במרכז( בטקס חלוקת פרסי ישראל, 1983־ ב --- הראיונות שנערכו עימה לאורכ הש נימ, יפרה נעמי שהלחצ עליה בנו שא לימודי הפ נתר היה כבד, ואמה שאלה אותה: ”האמ אני לוחצת אותכ מידי? האמ אני צריכה לשחרר?”. היא העידה שרצתה להשיב ”כנ! הלחצ קשה לי כבר”, אכ ענתה לה בנימו ”לא, אמא, הכל ב דר”. בדיעבד, כולנו צריכימ להודות לרבקה על הלחצ הזה. כשנעמי שבה מהלימודימ, היא עבדה בתור רתמיקאית בגני הילדימ בקבו צת כנרת. בשלב הזה החלו השירימ שחיברה ושרה עמ ילדי הקבוצה, כמו ”הטיול הקטנ” )לטיול יצאנו(, ”הדואר בא היומ באוטו האדומ” ועוד, לפרוצ צילום: יעקב סער, לע״מ 12.07.24 | ו' בתמוז תשפ"ד | 595 גיליון | 22