שביעי

02.08.24 | כ"ז בתמוז תשפ"ד | 598 גיליון | 4 תחיו כל יום כאילו הוא האחרון בחופש הגדול ואני רבה איתמ הילדים בבית, בלי ופ שיעזבו את המ כימ. הבנ המ שקל 100 תחכמ שלי שואל אותי "בעד היית מוותרת על הטלפונ לשנה?", ואני מיליונ, ואז אנ 50 עונה לו אולי בעד חנו מקיימימ מו"מ עד למחיר המינימ לי )מיליונ(, כשכל כוונתו היא להוכיח לי כמה אני מכורה בעצמי. כשעולה לי ה עיפ, אני פשוט נועלת את הטלפונימ דרכ האפליקציה הגאונית "בקר הורימ" ואז מתחילימ הריבימ ביניהמ ובהתאמה שוב בינינו. קיצ, חמ מדי לצאת לאטרקציות בלי מזגנ או מקור מימ, אבל אלה האתגרימ הרגילימ של החופש. השנה יש גמ את איומ המלחמה שיוצר את הדחפ "לחיות את היומ", כי יש מצב שמחר נצטופפ בממ"ד בלי מזגנ, ועצמ המחשבה מפחי דה אותי יותר מחיזבאללה. תחושת חו ר הוודאות מכני ה אותי למתח, כשכל תוכנית שרוצימ לעשות - כמו חופ שה בצפונ באוגו ט - עלולה לה תיימ במפח נפש. יש דווקא משהו אמיתי בלחיות ככה, כי בתכל' אפ אחד לא יודע מה יילד יומ - וזה באמת הדבר הוודאי היחיד שקיימ. להזכירכמ, כשני יתי ל גור לנו חופשה נפלתי בהונאה. הבטחתי לעדכנ, ואכנ הבחור נעצר ונקראתי לתת עדות במשטרה כחלק מתיק ענפ שנבנה כנגדו. מתברר שב ופו של דבר המקומ הזה כנ מתפקד, גמ אמ לפעמימ נדמה לנו שהכל מקולקל. בינתיימ נשארתי בלי חופשה באופק, אבל כאמור אינ ממש אופק ,ככה שנדמה לי ששוב השמ מבקש מאיתנו, כמו בקו רונה, לחיות בפשטות, בקטנ, כאנ ועכ שיו; זה מתאימ לי מאוד, במיוחד כשכל יציאה עמ הילדימ לאטרקציה נגמרת שקלימ. 500 במינימומ לדאבוני נאלצתי להתפשר על הופעות בקניונ עמ מיליונ ילדימ, תינוקות צורחימ ואמהות מותשות. בינ קשקושימ של יוטיוברימ )תופעה מדהימה שדורשת טור בנפרד( לשירימ בדציבלימ כואבימ של כוכבי ילדימ ו דנאות יצירה שמייצרות עוד כבי ה, נכנ נו למעלית בדיוק כשאישה אחת אמרה: "אני מלטביה, אבל היומ חלק מהמ אנטישמימ" והחברה שלה ענתה "לא חלק, כולמ!". לידנ עמדה אישה מבוגרת עמ שיער כחול, שהתערבה בשיחה ובמבטא כבד פ קה "נכונ, אבל זה רק מקנאה". ה תכלתי עליה מופת עת כשההיא ענתה לה בציניות "ממש, הרי אנחנו לא כאלה איי יאי יאי". "דווקא כנ", אמרה המבוגרת ואז נפת חה הדלת ולא שמעתי את ההמשכ. במקרה פגשתי את כחולת השיער ליד המעלית לחניונ. אמרתי לה שאהבתי את הה תכלות שלה, ובתמורה היא יפרה שכילדה בהונגריה היו לה שתי מטפלות גויות שהודו בפניה שברגע שהיהודימ עזבו את המדינה, הכל התקלקל שמ. "אנחנו עושימ את העולמ טוב יותר", שקל 100 הבן המתחכם שואל "בעד היית מוותרת על הטלפון לשנה?", ואני מיליון, כשכל כוונתו 50 עונה לו אולי בעד היא להוכיח לי כמה אני מכורה בעצמי היא יכמה. עניתי לה שדברימ שרואימ משמ, לא רואימ מכאנ - וחשבתי על הבנ שלי, שלפעמימ נדמה לנו שהוא חוצפנ מדי, אבל כשאני הולכת לא י פות הורימ אומרימ לי שהוא ילד כזה עדינ, אהוב ומנומ . אני מאחלת לעצמי לראות אותו תמיד כמו שרואימ אותו בבית ה פר, ומאחלת לנו שנזכה לראות את המדינה ואת עצ מנו טובימ, מנומ ימ, עדינימ ואהובימ, כמו שאנחנו באמת. ואמ אתנ מרגישות עצבניות במיוחד בתקופה המאתגרת הזו, תמיד אפשר להאשימ את שלושת הש בועות - הזמנ הכי מבא בשנה, שיש מצב שמישהו התבלבל בטיימינג שלו, או • ששוב מרפי התערב. זכותו תגנ עליו... sharonroter@gmail.com 90 צילום אילוסטרציה: גילי יערי, פלאש שרו ן רוטר