שביעי

09.08.24 | ה' באב תשפ"ד | 599 גיליון | 4 תקופת המבחנים נבהלת. זה אפילו מר לא. אני לא גיש לי מגוחכ לשבת ולחכות להתקפה שאולי תבוא. זה מזכיר לי את תקופת בית ה פר, כשהיה מבחנ שלא למדתי אליו והייתי נלחצת ונכנ ת ל רט, וב ופ הודיעו ברגע האמת שהוא נדחה או התבטל. איזו שמחה צרופה של הקלה, אבל בד בבד תחושת החמצה על כל ה בל הלא נחוצ. גמ עכשיו אנחנו עמ במבחנ, וצרי כימ להיות חזקימ מול הדמיונות וה רטימ שמ פרימ לנו או שאנחנו מ פרימ לעצמנו. "והעיקר שלא יתפחד כלל" אמר רבי נחמנ מבר לב, כלומר שלא נפחיד את עצמנו. נכונ, יש איומ ממשי, אבל כל החיימ המ איומ ממשי, ובכל רגע אורבת כנה ואפשר למות. השמ מחליט מי ילכ, מתי ואיפה, ואנ חנו יכולימ לקוות לא ל בול מאימה בדרכ לשמ. אני משתדלת לא לתת עצות לאנ שימ, אבל יש דווקא אחת שאני עומדת מאחוריה בביטחונ: אל תראו חדשות בטלוויזיה, זה מתכונ בטוח לפאני קה. יושבת חבורת אנשימ שצריכימ למלא זמנ מ כ ומעלימ פקולציות איכ ואיפה יפגעו בנו, ואנחנו נות נימ לזה יד. האנשימ האלה המ אולי מומחימ בביטחונ, צבא, מדינה והמזרח התיכונ, אבל לא ניתנה להמ הנבואה, ככ שבתכל' אלה דיבורימ בעלמא שמייצרימ פחד. אני מבינה שזה נותנ תחושה של שליטה, "אני יודע מה יכול לקרות, אז אני יכול להתכוננ", אבל זו אשליה גמורה. רוצה לפ זה כמו שאתה תוח ע ק ולוקח יועצ. רוב ה יכויימ שהאיש יוריד לכ את ההתלהבות וימ נה את כל הבעיות והמגרעות, כי ככ הוא מבטח את עצמו במידה שתיפול, וגמ מצדיק את השכר ששילמת לו. אני מרגישה שהעבודה שלי היא להישאר איתנה מול ההפחדות. רבי נחמנ אמר שאינ שתי מחשבות יכולות לדור באותו זמנ, אז עדיפ לוודא שתהיה אחת חיובית ובונה. בככ שאנו יראימ, אנחנו נותנימ ממשות לאויבימ שלנו ומזינימ את העוצמה והשנאה שלהמ. לכנ, הדרכ שלי להילחמ ברשעימ היא לא להתע ק בהמ, וככ אני מרגישה שאני מחלישה אותמ )פותחת כאנ וג ריימ להודות שזה יח ית קל לי כי אני לא חרדתית, לפחות לא במקומ הזה. יש לי נקודת תורפה אחרת שבה אני צריכה להתאמצ ולהמליכ את השמ - אצלי זה ביטחונ בפרנ ה(. הבת שלי עובדת במכולת ומ פרת על שישיות של מימ מי 16 אנשימ שקונימ נרלימ, וללות ואוכל יבש. יש ופרימ שנגמרו בהמ המימ. אז זה ב דר להישמע להוראות פיקוד העורפ, אבל בלי ה טר . השמ רוצה שנישאר בקטנ, שנחיה אל תראו חדשות בטלוויזיה. אני מבינה שזה נותן תחושה של שליטה, "אני יודע מה יכול לקרות, אז אני יכול להתכונן", אבל זו אשליה גמורה כאנ ועכשיו, שנודה על מה שהוא נותנ לנו וגמ ניהנה. כנ, דווקא כשבחוצ קשה, אנח נו חייבימ לעשות מה שאנחנו אוהבימ ועושה לנו טוב. אז תראו את הישראלימ זוכימ במדליות באולימפיאדה )אפילו שזו תרבות יוונ(, או תקחו את הילדימ ל רט מצויר )אפילו שזו תרבות עשו(, או פשוט תשבו איתמ בגינה ותאכלו נק ניקיות )אפילו שזה רעל, אבל זה מה זה טעימ(. ואל תצאו לחו"ל, כי אינ כמו בארצ. ככה נלחמימ, לא תנצחו אותי כל • ככ מהר. sharonroter@gmail.com 11 כאן , shutterstock צילומי אילוסטרציה: שרו ן רוטר