שביעי

30.08.24 | כ"ו באב תשפ"ד | 602 גיליון | 28 רות טפ י העברה ופעמ אפילו ניגשתי למפקד הב י , הצדעתי ושאלתי איכ עוברימ. לזכותו ייאמר שבמקומ לצ עוק, הוא אמר לי להיות מרוצה איפה שאני ולהשקיע". טיב לא ויתר. הוא בירר היכנ מתגוררימ הקצינימ הבכירימ בצה"ל, ואחר ככ "התקשרתי לפיצריות ביישובימ שלהמ. התחננתי לאנשימ שייתנו לי מ פרימ או כתובות כדי שאוכל לפנות בצורה אישית ללב שלהמ. גרתי באותה תקופה בכפר בא, והבנתי שגמ גבי אשכנזי גר שמ. הוא כבר לא היה בתפקיד, אבל כתבתי לו מכתב והנחתי אותו מחוצ לבית. לא קיבלתי תשובה". החודשימ נקפו. "פעמ הגעתי בלי הזמנה ליומ ראיונות של מגלנ. הצ לחתי לעבור את כולמ, עד שנכנ תי ממש לתוכ ראיונ, אבל אמרו לי ללכת כי אני לא רשומ. ב ופו של דבר התקשרו אליי ממז"י )מפק דת זרוע היבשה( וזימנו אותי. הבנתי שזאת ההזדמנות האחרונה. הגעתי לקצינה בכירה והיא אמרה 'שמענו עליכ, בוא נפתור את זה, מה אתה רוצה?'. הייתי מאושר. היא הציעה לי "הגעתי עד גבי אשכנזי". במסע הכומתה באגוז "כאן אני מתגעגע ושם אני מתגעגע". במהלך המסלול לעבור לגולני, ומשמ לנ ות להתק בל לאגוז. יצאתי משמ בדמעות של שמחה. חזרתי לקחת את הדברימ שלי מהב י , והחברימ היו בשוק. אמרתי בחיוכ לכל המפקדימ שיזכרו שאינ דבר בלתי אפשרי". "השארתי מכתבים בעזה" בב י האימונימ החטיבתי גילה טיב שהאתגר רק החל. "פתאומ הבנתי שאני לא איזה לוחמ על, תמ שטותניק שעשה הכל כדי להגשימ חלומ ועכשיו צולל למימ העמוקימ", הוא מחייכ. "עשיתי שמ דברימ שב חיימ לא חשבתי שאצליח לעשות". טיב חשב שיישאר לגור בישראל, אכ הוריו התגרשו והוא החליט לחזור לגרמניה לאחר שהשלימ את שירותו בצה"ל, כי "לא רציתי להשאיר את אמא ואחי הקטנ לבד". עמ הזמנ הוא נחשפ לעולממ של ארגוני זכויות האדמ, והחל לפק פק בעצמו. "התחלתי לשמוע דברימ והתעוררו אצלי תהיות על השירות הצבאי. אולי גמ אנחנו אשמימ ב 7 כ וכ עמ הפל טינימ? אבל מאז באוקטובר, רבימ מהרגשות האלה התעמעמו. בצבא נחשבתי שמאלני, ובגרמניה אני הכי ימני". איכ זה היה להילחמ בעזה, כשב רקע יש מחשבות כאלה? "אתה נכנ למקומ פ יכי, ויודע שצריכ לקחת הכל ברצינות. היו לי ויכוחימ עמ חברימ איכ צריכ לה תייח לבתי העזתימ. חלקמ היו אג ר יבימ, ואני ני יתי להתנהג אחרת. השארתי פתקימ וכתבתי שאני מקווה שיחנכו את הילדימ לאהבה ולא לש נאה. היו שכע ו עליי בגלל זה". טיב נמצא כעת בלימודימ בקלנ, החוד 11 ומנ ה לעכל מה שעבר ב שימ האחרונימ. "אני עדיינ על ה קאלה בינ הגרמני ליהודי, ומטריפ אותי שהכל ממשיכ כאנ כרגיל". תישאר בגרמניה או שהחלומ לגור בישראל עוד בוער בכ? "כאנ אני מתגעגע, ושמ אני מת געגע. זה לא ישתנה. אני פותח את הבוקר עמ מוזיקה ישראלית וקפה בפינג'אנ. ישראל זאת המדינה היחי דה שאתגיי להגנ עליה בגופי. חבל שלפעמימ פוליטיקאימ מוציאימ את הרצונ לזה. אנחנו מקריבימ מעצמ נו, והמ אומרימ דברימ שאנחנו לא מאמינימ בהמ. קצת ח רה לי תקווה". התייאשת? "לא, אני מבינ שאנחנו חייבימ לדאוג לעצמנו, ולהילחמ על הביטחונ אבל שלנו. לפעמימ אני קצת מקנא ב טודנט שיושב לידי ואינ לו דאגות • כאלה". "ישראל זאת המדינה היחידה שאתגייס להגן עליה בגופי. חבל שלפעמים פוליטיקאים מוציאים את הרצון לזה. אנחנו מקריבים מעצמנו, והם אומרים דברים שאנחנו לא מאמינים בהם. קצת חסרה לי תקווה" קשה לפיצוח <