שביעי

ז ה היה רק עניינ של זמנ”, הודו חברי הפלוגה עמ קבלת הח דשות הקשות ממעבר אלנבי בבוקר יומ ראשונ. ”למרות השלומ, גמ הממלכה הירדנית רוצה שניכחד”. ”זאת אפ פעמ לא הייתה שאלה של האמ, אלא מתי יהיה פיגוע בגבול”. יש שיגידו שהדברימ הללו המ מקרה קלא י של חוכמת בדיעבד, אבל למענ האמת - כל לוחמ ששירת בגבול הארוכ ביותר של מדינת יש ראל חזה בגודל המחדל שנודע בטעות בתור ”הגבול השקט” ו”גבול שלומ”. חוכמת בדיעבד ישראלית למהד רינ משרתת לרוב את מי שיש לו מה להרוויח ממנה - שרימ, חברי כנ ת, קצינימ בכירימ שמחכימ לקידומ; כולמ הרבה יותר חכמימ ביומ שאחרי הפיגוע, כולמ יצביעו על הגבול המ רוטש, הפרוצ והחלוד ויזעקו ”אמרנו לכמ”. אכ על הציטוטימ שלמעלה חתומימ ב כ הכל אזרחימ מנ השורה, באוקטובר לגבול ירדנ 8 שקפצו ב ושמרו עליו חודשי מילואימ ארוכימ, בלי שאפ אחד ראה ובלי שלמישהו היה אכפת. להמ, כמו לתושבי הערבה ובקעת הירדנ - ובניגוד לפוליטי קאימ, לאלופימ במיל‘ באולפנימ ול מפקדי צה”ל המכהנימ - היה בעיקר מה להפ יד. במהלכ השבת השחורה הודיע מפקד הפלוגה בהודעה קצרה שגמ אנחנו נקראנו לדגל. היעד: אי ופ ציוד המלחמה ממח ני החירומ במכ לול יותמ, המשקיפ על מעבר טאבה, ומשמ למוצב יטבתה. הימימ הראשו נימ עברו בדריכות שיא. מצאנו את עצמנו, לוחמי פלוגת מילואימ אחת בתו פת כמה כוחות עתודה, מאבט ק”מ עמ ציוד ישנ וכוונות 100 חימ כ ברזל על הנשק. יורי בירנבאום הי״ד יוחנן שחורי הי״ד אדריאן מרסלו פודסמסר הי״ד 17 | 13.09.24 | י' באלול תשפ"ד | 604 גיליון