שביעי

הודעה רפה ובריחה מאחריות. המלך עבדאללה התבקשנו להגנ על חלק גדול מקיבוצי הערבה, שרובמ שוכנימ מרחק יריקה מהאינ גבול עמ ירדנ, כשרק תלתלית ברזל חלודה מפרי 65% דה בינ ישראל לבינ מדינה שכ מאוכלו ייתה חולקימ קשר דמ עמ המרצחימ תאבי הדמ מעזה. מה יגידו אזובי הערבה? התחושות בשבועות הראשונימ היו מורכבות: תחושת שליחות עצומה של ”אנחנו כאנ כדי ששמ, בעזה ובצפונ יוכלו להילחמ”, לצד תחושות קשות של ”אמ יקרה פה משהו גדול, נעשה כל מה שאנחנו יכולימ, אבל לא בטוח שזה י פיק”. אחד הרבש”צימ זיקק באוזניי את המצב לתיאור מדויק, בזמנ שישבנו בתצפית שמשקיפה על הקיבוצ שלו: ”ני יתי לדבר עמ החימוש, המ לא עונימ לי. נתתי לכל לוחמ בכיתת הכוננות שלוש מח ניות בינתיימ, וכשהנ ייגמרו - נעבור לא בנימ ומקלות”. את המחדלימ העצומימ שהתפוצצו השבוע עמ הירצחמ של יוחננ שחו רי, אדריאנ מר לו פוד מ ר ויורי בירנבאומ, הרחק מהעינ ומהלב של הממשלה ומערכת הביטחונ, אפשר באוקטובר 6 לחלק לשניימ: מחדל באוקטובר. 7 ומחדל המחדל הישנ והוותיק בלט לעינ מעמדות השמירה ומה יורימ בשטח. רוב הגבול אינו מכו ה בגדר, ככ שכל לוחמ ירדני ורר )תזכורת: המחבל ממעבר אלנבי היה איש צבא לשעבר( יכול לעבור בחופשיות לצד השני, לחדור בקלילות לקיבוצימ שממוקמימ פחות מחצי ק”מ מהגבול ולשחזר את מה שעשו רחוקי משפחתו הנתעבימ לפני פחות משנה. החלקימ ה”מאובטחימ” יותר בגבול מכו ימ על ידי ציר טשטוש פרי מיטיבי, תלתליות שיכולות ל פר ללוחמימ שמבקרימ אותנ על לחיצת היד בינ ראשי הממשלה יצחק רבינ ועבד א לאמ אל מג'אלי, וגדר ”טיפשה” וחלודה. תחשבו לרגע על הגדר החכמה שהצליחו מחבלי חמא להשמיד תוכ כחצי שעה בגבול עזה; אמ בארזי העוטפ נפלה השלהבת, מה יגידו אזו בי הערבה? ההבדל בינ שלולית מימ לגבול ירדנ הוא שכשעוברימ שלו לית, לפחות נרטבימ. את המחדל השני, שפרצ מאז הטבח בשמחת תורה, אפשר היה לראות בקיבוצי הערבה. לשמ השר לביטחונ פנימ איתמר בנ גביר לא הגיע עמ וללת צלמימ כדי לחלק כלי נשק חדישימ לכיתות כוננות; את התמו נות העליזות הללו הוא שמר לשומרי תל אביב וירושלימ. הכיתות בקיבו צימ קיבלו כמה רובימ ישנימ, שלוש מח ניות לכל חבר וכמות תחמושת עלובה שאפילו לא היה אפשר לערוכ באמצעותה אימוני ירי מחשש שתא זל. הדלילות בקליעימ הייתה זהה גמ בקרב רבימ מכוחות צה”ל בגזרה, וגמ המ לא הרשו לעצממ את הפריבילגיה לה יר החלודה לאחר חודשימ ואפ שנימ שבהנ לא ירו בנשק. רבימ לבטח יאמרו שככ היה המצב גמ בגזרות ”חמות” יותר. קשה למנות יותר מדי גזרות שקריטי לחמש את הלוחמימ שמגנימ עליהנ יותר מהג זרה שבה רק מעט דיונות מפרידות בינ אזרחי ישראל לעמ שעוינ אותמ ברובו; אלא שבניגוד לעזה, יהודה ושומרונ והצפונ, מצב התחמושת לא טופל במשכ חודשימ רבימ מאז תחי לת המלחמה. לצה”ל היה הזמנ והייתה התחמושת, אכ לא את הרצונ. הוא יוציאו את 75 העדיפ שקשישימ בני האקדחימ שלהמ מהבוידעמ וישמרו לצד חברי כיתת הכוננות. ממזרח תיפתח הרעה רבות האצבעות המאשימות בכת בה זו, אכ הרשו לי להפנות אחת גמ לעצמי. גמ אני - כמו לוחמימ רבימ שהגיעו לפניי, אחריי ותוכ כדי המל חמה כדי להגנ על גבול ירדנ - הייתי חלק מהקונ פציה שמתחילה להתפו רר לה בגבול המזרחי. הרי כמה ימימ יכולה להחזיק דרי כות? כמה שמירות על חול ודיונות אפשר להעביר במלחמה, ללא הרצונ לעבור לגזרה שבה האויב מופיע מול העיניימ בכל שמירה, יור או פעי לות? פק אמ אי פעמ הגיע לוחמ בצה”ל, ב דיר או במילואימ, ולא פינטז בלילות על האקשנ של עזה ויו”ש. לבעיית השאננות בגבול ירדנ לא הייתה תשובה עד שהאויב הופכ ממדומיינ לכזה שמשתמש בנשק חמ, רבש”ץ באחד הקיבוצים הסמוכים לגבול ירדן: ”ניסיתי לדבר עם החימוש, הם לא עונים לי. נתתי לכל לוחם בכיתת הכוננות שלוש מחסניות בינתיים, וכשהן ייגמרו - נעבור לאבנים ומקלות” Shuttertock צילום: 90 צילום: פלאש 13.09.24 | י' באלול תשפ"ד | 604 גיליון | 18