שביעי

20.09.24 | י"ז באלול תשפ"ד | 605 גיליון | 20 ני ה לפגוע בנו, אבל הרוח שלנו ניצחה והוא לא הצליח. לצערי, המ לחמה כבר הפכה לשגרה הזויה באזור שלנו, שלא פונה. בתקופה הזו של השנה צפת תמיד מלאה בתיירימ מכל הארצ, שבאימ ל יורי ליחות לתוכ הלילה, מטיילימ ב מטאות ונהנימ מחוויה רוחנית מיוחדת. אבל השנה, העיר ריקה לגמרי וגמ הע קימ נפגעו מאוד מהמצב הקשה". לתת קצת נחמה משה קקונ, מפונה מקריית שמונה , מ פר על הקושי 1701 ופעיל בלובי להיות רחוק מהבית דווקא בתקופה זו של השנה: "ה ליחות הראשונות החזירו אותי לעיר שלי. יש הרבה מניינימ ואני תמיד מגוונ. לפעמימ הולכ לבית הכנ ת השכונתי, לפע מימ למניינ בבני עקיבא או בישיבת הה דר, ומכל אחד מהמקומות יש לי זיכרונ, ככ שהציפו אותי הרבה געגו עימ לחיימ שהיו לנו. "מגיל צעיר אני רגיל לקומ ל לי חות. אבא שלי היה מעיר אותי והיינו הולכימ יחד. מבחינתי, ה ליחות הנ אירוע משפחתי ומרגש, והפעמ - עמ קקונ ובני משפחתו התפנו מקריית באוקטובר. "חשבנו שזה 8 שמונה ב יהיה ליומ יומיימ ונחזור", הוא אומר בחיוכ מר. אחרי גלגולימ שונימ, המ הצפינו לאחרונה לבית שכור במצ פה נטופה, והגלות הכפויה שופכת אור על הטק טימ הקדומימ: "פיוטי ה ליחות נראו לי ארכאיימ בעבר, ופתאומ אתה מרגיש בכל מילה את המציאות. התפילה נעשתה אותנטית. בכל פעמ שאני קמ ל ליחות וקו רא את המילימ, כשאני בגלות מחוצ לבית שלי, עולות לי תמונות מהחיימ עצממ". קקונ, מעצב גרפי במקצועו, הפכ את המפגש הטעונ הזה לפרויקט מקורי, " ליחה ביומ", שבו הוא משתפ ברשתות החברתיות כרזה מקורית שעיצב ומחברת בינ הטק טימ הקדומימ למלחמה. "ה ליחות פגשו אותי השנה בצורה חזקה מאוד, והחלטתי לתת להנ פרשנות ויזואלית, מעינ אילו טרציה מהחיימ שלנו. אני מעצב, ואלו הכלימ שאיתמ אני עובד כדי להביע את עצמי. אני מאמינ שת מונה יכולה ל פר יפור ולעורר רגש. "קח, למשל, את הכרזה של 'הנה האש והעצימ'. זה קטע מפיוט לי חות עתיק, אבל כשאתה שמ אותנ ליד תמונה של יער בצפונ שעולה באש בגלל ירי האויב, המילימ מקבלות משמעות קיומית. פתאומ אתה חושב בצורה אחרת, וזו המטרה, לחבר אנ שימ לטק טימ". ואתה מרגיש שזה נוגע באנשימ? "זו הדרכ שלי לעבד את החוויות והרגשות. המטרה היא גמ להציפ את מצבנו כמפונימ, ואת מצבו של חבל הארצ שנאלצנו לעזוב. בכרזות אני מתייח גמ לחטופימ, למלחמה עצמה, לגלות, כי אני מרגיש שהקשיימ שמ תוארימ ב ליחות מתעוררימ פתאומ לחיימ. אני רוצה להראות שהתפילה היא ממש חלק מהחיימ שלנו ולא עוד טק ט מרוחק. אני מקווה שהכרזות יוכלו לגעת באנשימ, לעורר שיח ואולי אפילו לתת קצת נחמה בתקופה • של ימימ נוראימ בכל המובנימ". ״ זה היה מבהיל. כולם התכופפו ונצמדו לציון התנא הקדוש. היו מי שבכו וצעקו 'שמע ישראל', היו כאלה שנכנסו לחרדה. רקטה פגעה בנקודה קרובה וגרמה להפסקת חשמל. כשיצאנו, ראינו על ההר ממול שלושה מוקדי שריפה המלחמה והריחוק - זה מציפ המונ רגשות, אני מתאר לעצ מי שלא רק אצלי, אלא אצל הרבה אנשימ שלא יכולימ לומר ליחות בבית שלהמ". "געגועים לחיים שהיו לנו". סליחות בשתולה "מי שנשאר, צעק מכל הלב". יוסף כהן