שביעי

20.09.24 | י"ז באלול תשפ"ד | 605 גיליון | 24 "מפקד האוגדה אמר 'נוריד רק את הבית שממנו ירו'". מטולה, עיר מגוריו של המרשלג ר ובי המרשלג ואשתו נורית חיימ כבר כמעט שנה במלונ באזור הכנרת. השניימ התפנו מבי 7 תמ במטולה מיד לאחר טבח באוקטובר, ומאז הוא מוצא את עצמו את המלחמה על 11 מ קר עבור כאנ הבית, הרחק מהבית. אלא שכבר מהרגע הראשונ לקחו בני הזוג החלטה עקרונית: ”אנחנו לא מתלוננימ על כלומ”, הוא אומר בה חלטיות, למרות הקשיימ הרבימ. ”יש אנשימ שבכלל אינ להמ בית, יש חטו פימ שמוחזקימ במנהרות בעזה. אני קמ בכל בוקר במלונ קטנ עמ אשתי והכלב שלה, רואימ את הכנרת ואומרימ תודה על מה שיש לנו. זה לא קל, אבל זה מה שיש, ואנחנו לומדימ לה תדר”. ( אפ מצא דרכ 56) העיתונאי הוותיק לנצל את הרילוקיישנ הכפוי והזמני כדי להשתחרר מהמתחימ ומהלחצימ: הוא יורד מדי פעמ לטבילה במימ הקרירימ של האגמ, ”ושמ אני שוטפ מעצמי את כל הצרות”, הוא מ פר בחצי חיוכ. ויש, לצערו, לא מעט ת כולימ להתנקות מהמ. ”אנחנו מרגישימ שאינ שינוי במדיניות, ואפ אחד לא מדבר איתנו. הצבא נמצא במצב של ’קפיצ דרוכ’, אבל אינ הנחיות ברורות מהדרג המדיני. ההרגשה היא שאנחנו בתוכ מערבולת שאינ לה תכלית”. ”דבר איתי, אל תמרח אותי” המרשלג מתאר את המצב שבו תו שבי הצפונ חיימ תחת איומ מתמיד, בלי לדעת מה יקרה מחר. ”אינ שומ תכנונ לטווח ארוכ, ואינ תשובות ברו רות. אפ אחד לא מ ביר לנו מה הכיוונ ומה הולכ לקרות. התחושה הכללית היא של הליכה באפילה, כשהפגיעות היומיומיות של חיזבאללה נמשכות ללא תגובה הולמת מצד ישראל”. שני אחיו של המרשלג מתגוררימ בקיבוצימ לא מפונימ, ונמצאימ תחת אזעקות יומיומיות וירי טילימ. ”זה כמו לגור במטולה, רק בלי להתפנות. אומרימ להמ להמשיכ בשגרה, אבל איזו שגרה זאת? המ חיימ תחת איומ מתמיד, בלי הטבות של מפונימ ובלי שומ פתרונ באופק”. איכ אתה רואה את התנהלות הצבא? ”שאלתי את מפקד האוגדה למה לא מורידימ את הכפרימ שמהמ יורימ על מטולה, והוא ענה לי ’אנחנו נוריד את הבית שממנו בוצע הירי’. זה פשוט לא מ פיק. למה אנחנו צריכימ להמשיכ לחיות במצב הזה? אנחנו דורשימ שהמצב ישתנה, אבל מקבלימ תשו בות ותרות. בינתיימ, חבל ארצ שלמ נופל וקמל”. בממשלה יכולימ להגיד לכ שה קשב מופנה כרגע לעזה, ואנחנו לא יכולימ לנהל מלחמה בשתי החזיתות. ”אינ בעיה, אני מקבל הכל. העי קר שתהיה כנ ואמיתי איתי. ת תכל לי בעיניימ ותגיד לי ’חיזבאללה לא ילכ לשומ מקומ, אני לא יכול לפתור את זה’. תגיד לי, תדבר איתי, אל תמרח אותי. ”אני חושב שאי אפשר באמת לנצח את חיזבא ללה. היומ זאת מפלצת שלהערכתי צריכ לדעת לחיות איתה. אבל אני אגיד לכ מה צריכ לעשות: במשכ שנימ, מדינת ישראל, פיקוד הצפונ וכל מי שרק היה פה, ויתרו להמ על כל דבר הכי קטנ. הכי מפור מ זה האוהלימ שהיו בהר דב. נתנו להמ בעצמ להתעצמ ואפ אחד לא עשה כלומ. ”אשתי ואני היינו עושימ הליכות מדי ערב על הגדר של מטולה. מג מטרימ מאיתנו, 180 , בעה לבנונית היו מ נוורימ אותנו עמ לייזר. זה לא נשק וזה לא הורג, אבל אתה לא יכול ללכת כשמישהו מ נוור אותכ ככה. בכל ערב הייתי מתקשר למי שצ ריכ בפיקוד, מנדנד לראש המועצה, תעשו משהו. אפילו שישימו איזה צלפ במטע הזיתימ, שיפגע להמ ברגל. וגמ אמ היו יורימ עלינו בחזרה, אז המצב היה מידרדר לכמה ימימ והיינו חוזרימ לשגרה. ”אבל אתה לא יכול להכיל את הדברימ האלה. אתה, כמדינה, צריכ לשימ את הגבולות. אמ ביומ שאח רי המלחמה תיתנ שוב לדברימ האלה להתקרב לפתחכ, אז נהיה באותה י טואציה. זה הדבר שהכי מדאיג אותי, שאנחנו שוב בהכלה. 90 צילום: יוסי אלוני, פלאש "אשתי ואני היינו עושים הליכות מדי ערב על הגדר מטרים מאיתנו, 180 , של מטולה. מגבעה לבנונית היו מסנוורים אותנו עם לייזר. התקשרתי למי שצריך בפיקוד ונדנדתי לראש המועצה - תעשו משהו"