שביעי

סער פלסנר צבא צילומים: פרטי "ידעתי שהזמן פועל נגדי. זחלתי לפתח הבית, ומשם חילצו אותי באלונקה" , היה עד לא מזמן הפצוע המבוגר 50 רס"ב )מיל'( אבישי שושני, בן גם בנו נדב נלחם ברצועה, אבל הם לא • ביותר בצה"ל במלחמה הצליחו להיפגש עד שהאב נפגע והוא הגיע לבקרו בבית החולים ר "ב )מיל'( אבישי שושני היה עד לא מזמנ הפ 30 צוע המבוגר ביותר בצה"ל במלחמה. יותר מ שנה הוא בצבא, וב ופ המלחמה תפ ה גמ אותו. "קשה לי לה ביר, אבל תמיד ידעתי שהמלחמה ב ופ תגיע", הוא אומר. "חמש פעמימ הקפיצו אות , אבל מעולמ לא נכנ נו בפועל לרצועה. אפ 8 נו בצו אחד בגדוד לא האמינ שזה יקרה. בפעמ השישית זה קרה, והפעמ באמת נכנ נו ללחימה בעזה". בנובמבר, כאשר 14 ה יפור הדרמטי שלו התרחש ב היה בבית בשכונת בית חאנונ. "שמענו צרור יריות, ורצנו מיד למטה, בדיוק כשהכני ו את אהרונ, הפצוע הראשונ מאותו האירוע", מתאר שושני. "במהלכ ני יונ לעזור לפצוע, נעמד מולנו קצינ בפלוגה שצעק: 'שמי שהו יביא לי את וריא עכשיו!' זה היה הרגע שבו יד עתי שהפעמ זה שונה. הייתה כאנ דחיפות שלא הכרתי". כשהוא עו ק בעזרה ראשונה לפצועימ, מצא עצמו אבישי שושני במרכזו של קרב קשה. "התחלתי לעזור, ואז יצאתי עמ מיקי, הזוג ברזל שלי, להביא את וריא )הקשר של ר "נ עמרי דוד ז"ל, ה מ"פ שנהרג באירוע(. לאחר מכנ, ני יתי להביא גמ את עמרי. בשנייה שהרמנו אותו, פתאומ הרגשתי שני כדורימ מפלחימ לי את הר גליימ. נפלתי, אינ טינקטיבית זחלתי למח ה וקראתי לכיוונ הבית שלא יבואו כי יורימ עלינו". תוכ כדי הוא הבינ שושני גמ אינ מי שיציל אותו, והחל לפעול בעצמו כדי להוציא את עצמו משדה הקרב. "ידעתי שהזמנ פועל נגדי. זחלתי לפתח הבית, ומשמ חילצו אותי באלונקה". "בסוף אחזור לקפוץ" , נשוי לאורית ואב לא 50 אבישי שושני, בנ רבעה ילדימ, מתגורר כיומ ביישוב מצפה הוש עיה בגליל התחתונ ועובד בהייטק. את שירותו של 51 , אז התגיי לגדוד 1993 הצבאי החל בנובמבר חטיבת גולני. מאז שחרורו, משרת שושני כמעט שלושימ שנה במילואימ בחטיבת הנגב. "כל השנימ ני יתי לשמור על כושר קרבי ולשמור על כשירות מבצעית. אפ פעמ לא שאלתי למה האחרימ לא נשארימ - עשיתי את מה שהאמנתי שאני צריכ לעשות". , ממשיכימ את דרכו. עידו 22 בניו, עידו ונדב, בני שירת ביחידה טכנולוגית של חיל הימ, ואילו נדב הוא באוקטובר נדב הוקפצ לשט 7 . ב 188 שריונר בחטיבה חי כינו בצפונ, ובשלב מאוחר יותר נכנ ללחימה בר צועה. "למעשה, היינו שנינו באותו זמנ בלחימה ברצו עה", מ פר שושני בגאווה על בנו. "ני ינו ליצור קשר אחד עמ השני דרכ הטלפונ האדומ, אבל לא הצלחנו". רק מ פר ימימ אחרי שנפצע הצליח נדב להגיע אליו לבית החולימ. "הוא היה איתי כמה ימימ ואז אמר: 'המ"פ שלי צריכ אותי', וחזר לשטח הלחימה. הוא המשיכ לשרת ברצפ מאז השחרור, והיומ הוא כבר חזר לעוד תקופת מילואימ". מעבר להתמודדות האישית והמשפחתית עמ הפציעה והלחימה, לשושני יש דעות נחרצות בנוגע למצב הביט חוני בצפונ. "אינ שומ יכוי שתושבימ יחזרו לצפונ אמ לא נרחיק את חיזבאללה", הוא טוענ בתוקפ. "כל דחייה של העימות הזה פוגעת בנו. לחמא אינ אינטר לשחרר אפ אחד מהחטופימ בחיימ כרגע. הלחצ היחיד שעבד ב י בוב הקודמ היה מניעת יוע הומניטרי. גמ הפעמ, נצטרכ להגיע לזה, אחרת אפ אחד מהחטופימ לא יחזור הביתה". בכל מה שנוגע לשיקומ האישי שלו, אבישי שושני מלא תקווה. "שיקומ הוא אתגר, בעיקר מנטאלי. כל יומ אתה קמ וצריכ לגרור את עצמכ מהמיטה ולעבוד קשה כדי לחזור לעצמכ. אני כבר עשרה חודשימ אחרי הפ ציעה, מתקדמ כל חודש קצת, ואני בטוח שב ופ אצליח • לחזור לרוצ ולקפוצ", הוא מ יימ באופטימיות. שושני בבית החולים ובמהלך השיקום תמיד ידעתי שהמלחמה בסוף תגיע. חמש פעמים הקפיצו , אבל 8 אותנו בצו לא נכנסנו בפועל לרצועה. בפעם השישית זה קרה אבישי שושני 27.09.24 | כ"ד באלול תשפ"ד | 606 גיליון | 14