שביעי

27.09.24 | כ"ד באלול תשפ"ד | 606 גיליון | 8 תכלה שנה ורכילויותיה ואני ראש השנה מתקרב מגיעה לתפילות בפו ט טראומה. גמ בשנה שעברה הייתי מעורערת כשמ לחמת אחימ עמדה לכלותינו וני ינו לכוונ בתפילות על אחדות העמ, אבל השנה הזאת מנצחת בגדול כשאני על הברכיימ, קצת כמו אישה מוכה ) לי חה על הדימוי... אבל עמ כל זה ש"הכל לטובה", מכות זה מכות ואנחנו כבר שנה חוטפימ(. אני שולחת את בעלי לאומנ. כנ, יש שמ מלחמה. כנ, יש גמ פה. אני מבי נה שאתמ לא תמיד מתחברימ ויש לכמ טיעונימ יפימ, אבל אנחנו כנ וזה מה שמטעינ ומחבר אותנו לעבודת השמ, וזה גמ הביטוח האולטימטיבי לתפי תנו. אז תדמיינו שאלה המילואימ שלו בש ביל כולנו ותפרגנו, זה לא עולה כ פ )אומנ דווקא כנ, ולא מעט, אז אמ בא לכמ לקחת חלק במצווה שנשלח גמ את כל הבנימ...(. חשבתי מה לקחת על עצמי לשנה החדשה. אני כבר לא חוזרת בתשו בה מתלהבת, ונגמר המלאי של הדב רימ הפשוטימ כמו להגיד "מודה אני" בבוקר )אמרתי בכלל היומ?( או קריאת שמע בלילה )יש מצב שנרדמתי אתמול באמצע?(. צריכ משהו משמעותי שיביא גאולה לעולמ. רבינו אומר ש"כל העולמ לא נברא אלא בשבילי", כלומר אני לא איזה אפ ית, ויש לי אחריות על הכת פיימ לגרומ לדבר הזה להצליח. אולי לקחת כמה פרקי תהילימ בכל יומ עבור החיילימ? מני יונ העבר, אחרי חודשיימ אני דוחה הכל לשבת )זה בכלל מותר?( ואז מכריחה באיומימ, תנאימ והבטחות את כל יושבי הבית לעזור לי להשלימ. אולי להוריד בשי פוטיות? קשה מדי. להתפלל בכוונה? התודעה מו חת מדי. לאהוב כל אדמ באשר הוא? אל תגזימו. במדור הראיונות שלי "בארבע עיניימ" )דפדפו עוד קצת, הרי תמיד שומרימ את הכי טוב ל ופ( שאלה "איזו מצווה הכי קשה לכ?". יש כאלה שעונימ ממש בק לות, ויש שחושבימ לא מעט. לפעמימ התשובות ממש מפתיעות, לעיתימ חכ מות ובמקרימ אחרימ הנ שבלוניות. נדמה אחרי הרהורים רבים, לי שהמצווה הכי קשה לי היא לשונ הרע. יש עוד כמה קשות בקטנה, כמו לא ל חוט בשבת )את ה מרטוט כשהילד שופכ מיצ על הרצפה(, לא לקרוע )את העטיפה של הגרעינימ השחורימ( או לא לברור )איכ אפשר להכינ לט עמ פט רוזיליה?(, אבל הנ לא מתקרבות לקושי של רכילות או המצב הלא נעימ שבו את כבולה לשמוע לשונ הרע. משיחות שעשיתי עמ אנשימ, נדמה לרובנו שאנחנו בכלל לא רכלנימ - וזה רק מוכיח כמה כולנו חיימ ב רט ולא מודעימ לכמות הלכלוכ שאנחנו מו ציאימ מהפה. יש לזה אלפ תירוצימ טו לרובנו נדמה שאנחנו בכלל לא רכלנים. חיים בסרט. אף אחד מאיתנו לא חושב על עצמו כרוצח, אבל אם חושבים על רצח אופי, אז כמעט כולנו נגועים בימ, אבל בפועל זה מה שזה ואינ בלתה שזה מזיק. אפ אחד מאיתנו לא חושב על עצמו כרוצח; זה כאילו דיבר לא רלוונ טי. רק שאמ חושבימ על רצח אופי, אז כמעט כולנו נגועימ. אני מאחלת לעצמי השנה להתאפק יותר. לחכות רגע או שניימ, יומ או יומיימ, ושהדחפ ייעלמ מעצמו. לנ ות להגיד בעדינות ובגבורה "בואי נדבר על משהו אחר" או "לא רוצה לשמוע" ולעזור באמת לעמ ישראל באתגר הלא פשוט של השנה החדשה. • שנה טובה, מנחמת ושקטה לכולנו. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: שרו ן רוטר