שביעי

02.10.24 | ערב ראש השנה תשפ"ה | 607 גיליון | 10 אחד היה אברהם יש תורה בליקוטי לרבי נחמן מוהר"נ שקוראימ לה "אחד היה אברהמ". אפ שזו לא התורה המרכזית המיוח ת לו )"אזמרה", שעו קת בראיית הטוב באחר, היא הלב(, בשבילנו החוזרימ בתשובה היא אחת המשמעותיות. בעלי, קוראימ אותו אבי, הווה אומר אברהמ, אבל בקיצור של מרוקאימ. בתחילת התשובה, כשחיינו שנינו במ עוז העולמ החילוני למהדרינ של תל אביב, הוא ממש הרגיש שרבי נחמנ דיבר אליו ועליו, והחזיק בתורה הזאת חזק מול העולמ. לחזור בתשובה זו דרכ ארוכה ומ לאת מהמורות. כמו בכל שינוי, הדברימ הטכניימ המ הפשוטימ יותר - הכשרת המטבח, הטבילה, ללמוד את הברכה של כל מאכל וכו'. ההתמודדויות המורכבות יותר הנ אלו שדורשות אינטראקציה עמ ה ביבה החילונית. אולי בגלל זה יש כאלו שחוזרימ בת שובה ביומ, וכמו עוברימ מדינה )במקומ לברלינ - למאה שערימ( ואז לא שומ עימ או רואימ אותמ יותר. ויש כאלו, כמונו, שעושימ את המהלכ בשקט, לא משנימ את המקצוע, הלבוש או המיקומ, רק את הדעות וההשקפה. לאט לאט, עמ הזמנ והשינויימ שנטמעימ, השוני מתגלה וה ביבה מגיבה, ויש מי שנושר ומי שנ שאר ב ביבתכ. כשאתה חוזר בתשובה, אתה לבד. אנ חנו חזרנו בתשובה יחד - ועדיינ, כל אחד לחוד נשאר עמ ההבנות, הלימוד, ההתקדמות, הפחדימ וההתמודדויות. אברהמ אבינו, זה שבזכותו אנח נו מי שאנחנו, הוא הראשונ שהתחיל הכל ועשה את זה לגמרי לבד. רבי נחמנ מ ביר את הצלחת המהלכ הפלאי הזה, שמחזיק אותנו כבר אלפי שנימ, ב יבה אחת: אברהמ לא פר אפ אחד ממטר. "שחשב דעתו שהוא רק יחידי בעולמ, ולא ה תכל כלל על בני העולמ ש רימ מאחרי השמ ומונעימ אותו". הוא המשיכ ופירט שאברהמ לא הקשיב לאביו ולכל שאר המונעימ, ומייעצ לנו שכל מי שמבקש ללכת בדרכ הזאת - חייב לאטומ את עצמו מכל אלו שבאימ לבלבל אותו כמו "אביו ואמו, חותנו ואשתו ובניו, ושאר בני העולמ המלעיגימ ומ יתימ ומועימ שלא יחוש וי תכל עליהמ כלל... רק יהיה בבחינת אחד היה אברהמ, כאילו הוא יחיד בעולמ". למענ כשיצאתי למאבק שירת נשימ, ידעתי שיהיו מלעיזימ. אנו חיימ בזמנ שלא מפרגנ למי שנראית כמו יהודייה או למי שנלחמת על קיומ היהדות, במיוחד במרחב הציבורי. יח י הציבור של הדת המ אאוט, לי ברליזמ וחופש זה אינ. הדת היא כפייה פטריארכלית וההפכ זה הדמוקרטיה. עולמ המושגימ הזה הוא השולט בתק שורת. לקראת שנת תשפ"ה אני מאחלת מי שחוזר בתשובה, עובר לבדו דרך ארוכה ומלאת מהמורות. בעלי ואני חזרנו יחד - ועדיין, כל אחד לחוד נשאר עם ההבנות, הלימוד, הפחדים וההתמודדויות לנו שכולנו נהיה בחינת "אחד היה אב רהמ", ולא יהיה לנו אכפת מה חושבימ על כי וי הראש, הציצית, הפאות, ולא על התפילה, אברכימ ולימוד תורה. לא על הפרדה ועל קדושת התא המשפחתי, ולא על אהבת הארצ שלנו, על מתנחלימ ועל נדלי שורש. שכל המלעיזימ והקולות יתמו ו, ואנחנו נהיה חזקימ בעבודת השמ שלנו, בלי לראות אפ אחד ממטר. שנה טובה ומתוקה לכל בני אברהמ, ושנזכה לראות פני משיח שכבר ימתג פה הכל מחדש בקמפיינ הגאולה האולטימטיבי "תהא • שנת פה השמ". sharonroter@gmail.com shutterstock איור: שרו ן רוטר