שביעי

11.10.24 | ערב יום הכיפורים תשפ"ה | 608 גיליון | 22 < כוחות ההצלה התלבטו אם יש טעם להטיס אותו. עמיחי ואביטל בביתם התשובות האפשריות. הרב ויי אמר לי להניח ביד שמאל על פי דעת המ שנה ברורה, והרב צבי רימונ רבה של אלונ שבות אמר לי לכרוכ את הת פילינ על האצבע היחידה שנשארה לי שלמה". למה עברתמ לכרמ שלומ מלכת חילה? לא חששתמ לגור ביישוב הכי קרוב לעזה? "לא פתחנו מאחז בתוכ הרצועה, 99% זה יישוב לכל דבר ועניינ, שהוא גיהינומ, אבל כשהוא 1% גנ עדנ ו - זה גיהינומ אמיתי. השכנימ E מגיע קיבלו אותנו כאנ בשמחה רבה. היו מוכנימ שהבריכה לא תהיה מעורבת, וכשח ר מניינ המ באימ בשמחה לה שלימ. היו חברי קיבוצ שהחליפו את ט המטבח שלהמ לכשר כדי שיוכלו לארח דתיימ. ב וכות עושימ עודה קיבוצית משותפת ב וכה. "זה יפור של אחדות, שמוכיח שאפשר לחיות ביחד. רק האחדות הצילה את הקיבוצ. כיתת כוננות, בחיזוק שישה חיילימ מההגנה המר 200 חבית, הצליחה להתמודד ולהני מחבלימ שני ו לטבוח בנו". אבל הימימ היו ימי הרפורמה המשפטית, כשצעדנו לעבר מלחמת אחימ. "היו דיונימ פנימיימ וגמ א יפות חברימ לא פשוטות, אבל גמ כשלא ה כמנו - יימנו הכל בחיבוק. לא שברנו את הכלימ. חיפשנו את המ שותפ". תחזרו לכרמ שלומ? "איזו שאלה. אני מזמינ את כולמ לחנוכת הבית המחודשת בראש חודש תמוז". העין בוכה, הלב שמח השבוע חזרו עמיחי ואביטל לכרמ שלומ והשתתפו בטק יומ השנה לטבח שהתקיימ בקיבוצ. "לבני עדות המזרח יש פיוט עוצמתי לפני תקיעות השופר 'עת שערי רצונ להיפתח... עוקד והנעקד והמזבח'", הוא אומר. "זה היה השיר האהוב ביתר על ידי דיה רזיאל הי"ד, ויש בו שורה אדי רה: 'עינ במר בוכה ולב שמח' - העינ בוכה על מה שעברנו, והלב שמח על הנ הגדול". במה אתה מברכ את עמ ישראל לשנה החדשה? "מנוח ואשתו, הוריו של שמשונ הגיבור, אמרו ש'לו חפצ השמ לה מיתנו - לא היה מראה לנו כל זאת'. אנחנו צריכימ לחזור להיות אנשימ הרבה יותר טובימ. כל מה שקרה אמור לעורר אותנו ברמה האישית וברמה הלאומית. הקדוש ברוכ הוא בחר בנו • בפינצטה להישאר כאנ". הפרמדיק שטיפל בי התגורר בעתניאל לפני שנה, והוקפץ לזירת 13 הפיגוע שבו נרצח אחי אבישי. כשהגיע אלינו הביתה, הוא זיהה את המשפחה ואמר 'הפעם אני לא מוותר עליו' הכל התפוצץ. רצועת עזה כרם שלום האח אבישי שינדלר ז״ל