שביעי

11.10.24 | ערב יום הכיפורים תשפ"ה | 608 גיליון | 34 נשבעת להתגעגע בכל יום ויום בשנה האחרונה אני בוחרת לענוד את יכת החטופימ על דש בגדי. רב נחמנ, כאשר נגמרו לו המילימ, היה מ פר יפור. בת המלכ נעלמה בלילה אחד מתוכ הארמונ ולא הצליחו למוצאה - עד שיצא אחד משרי המלכ למ ע של חיפוש אחריה; רב נחמנ טווה את יפורו בשתי רמות של תודעה - האחת מתא רת קשרימ בינ אנשימ אמיתיימ המחפשימ קרבה, והשנייה עו קת באדמ המבקש את נשמתו. השלב הראשונ הוא ההיכרות: האמ אתה מכיר אותי? הרגעימ המרגשימ ביותר שאותמ מביעימ כל החטופימ ברגע המפגש שלהמ עמ המחלצימ מכילימ בתוכמ את השאלה הזאת: האמ אתמ יוד עימ מי אנחנו, או ששכחתמ אותנו? כאשר המחלצ משיב: אני כאנ, באתי לחלצ אותכ, נוצר חיבור. ואיכ אוציא אותכ? הוא שואל. אתה צריכ ללמוד להתגעגע אליי, עונה בת המלכ. לא בחיל ולא בכוח. בכוונה קבועה ועקבית - המחשבה שלכ תוליד את המעשה הנכונ. השלב הראשונ במ ע הנפש הוא ללמוד להתגעגע לאחרימ. השלב הבא הוא לדעת לשמוע את הכאב האנושי, גמ מעבר לקילומטרימ רבימ. שמ נמצאת היכולת להוציא את הזולת מהשבי. רב נחמנ מו יפ ומגולל את תלאותיו של הגיבור עד לשורת ה יומ המופלאה: וֹפ הוֹצִיאָהּ. ַּ וְאֵיכְ שֶהוֹצִיאָה לא ִפֵּר וּב כשאני בוחרת לענוד את יכת החטופימ, אי נני מצהירה בככ הצהרה פוליטית, אלא משרטטת את גבולות ההזדהות שלי, את השבועה להתגעגע בכל יומ ויומ. ואיכ יוציאה לא יפר לנו. אבל ב ופ הוציאה. ראש מוסדות צהלי ורוני יש כאב, וגם ודאות גמורה בתהליך בשמחת תורה לא ידעתי שקרה דבר כל ככ חמור. לא היו אזעקות אצלנו בקריית ארבע, ולא נחשפתי לגיו המילואימ הנרחב. חשבתי שזה עוד בב. רק במוצאי שבת התוודעתי לגודל הא ונ וגמ הבנתי שבני איתנ נעדר. לאחר כשנה של קושי אישי ומשפחתי, ומעל הכל חו ר ודאות, עלינו להתמלא בכוחות לק ראת הבאות. אנו נמצאימ במלחמה, והדבר החשוב ביותר עכשיו הוא לנצח ניצחונ ברור, ככ שבזי כרונ של אויבינו המלחמה הזאת תיצרב כנכבה. לעומת חו ר הוודאות והכאב האישי והמשפח תי, יש לנו ודאות גמורה בתהליכ הזה. לא חזרנו לארצנו לחינמ. אנו הולכימ, מתקדמימ ועולימ במדרגות גאולתנו הלאומית. הטיפו במדרגות קשה ומיי ר, אכ אנו ממשיכימ ועולימ. כשאנו מ וגלימ לראות את התמונה הגדולה של התהליכ, להביט ממעופ הציפור ולדרוש ניצחונ לעמ ישראל - גמ החטופימ ישובו אלינו בעזרת השמ מתוכ ניצחונ ועוצמה לאומית, וככ בגאולת הכלל ייוושעו גמ הפרטימ - אחינו ואחיותינו הנתונימ בצרה ובשביה. ממייסדי פורום התקווה. אביו של איתן, שנחטף לעזה ומוחזק בה כבר שנה ה רב נ י ת מ י כ ל נ ג ן צ ב י קה מ ו ר צילום: מתוך ויקיפדיה השנה הקשה בחיינו. <