שביעי

אותנו הלאה לקומה הבאה. זאת האח ריות שלנו". מה מעצבן אותך? "אמנמ אני ג'ינג'ית, אבל השנה יש על הלב מעטפת שלא מאפשרת לשמוח הרבה וגמ לא להתעצבנ הרבה". מתי בכית לאחרונה? "בוכה תדיר. הכל מזכיר את נוה, והכל טריגר לגעגוע גדול. הפלא הוא שמעינ הדמעות נפתח, גמ ואולי דווקא מול נו פימ מדהימימ". כמה פעמים ביום את צופה בחדשות? "כחלק מהעבודה שלי הייתי מחוברת מאוד לאקטואליה, אבל נטשתי את זה מיד אחרי שנוה נהרג. מתעדכנת מעט בטלגרמ ובטוויטר, ובמקומ להאזינ לחדשות אני שומעת פודקא טימ". איפה את אוחזת במציאות הפוליטית? "לא מתע קת בזה עכשיו. באופנ כללי הייתי רוצה לראות מנהיגימ שלוקחימ אחריות, מדברימ ופועלימ בצורה שנותנת רוח וכוחות לכל העמ". מה הסוד שלך לשלום בית? "הקשבה, ענווה ונתינה". מה החטא הקולינרי שלך? "בימימ של הגשת טור אני באכילה רג שית, ואז לא בוחלת באכילת חטיפימ שביומ רגיל לא הייתי נוגעת בהמ". מה היית רוצה לשנות בעצמך? "עובר עליי תהליכ של שינוי מהותי שאינו בשליטתי. משהו זז במולקולות של ה , אז אני כל הזמנ משתנה. הייתי DNA רוצה להיות יותר בשביל אחרימ, והשנה זה ממש אתגר". במי את מקנאה? "באנשימ שמתמידימ ב פורט. בנערותי התעמלתי ורקדתי, לצערי כיומ התשלומ ל טודיו המקומי הוא בבחינת תרומה". איזו עצה טובה קיבלת בחייך? "ההורימ שלי התוו לי דרכ חיימ - לשימ את המשפחה במקומ הראשונ. ככה אני משתדלת לעשות". מה מנת הדגל שלך בבית? "חזה עופ עמ תפוחי אדמה ואפונה. אוכל של אמצע שבוע, עמ ריח של בית שהילדימ משתגעימ עליו יותר מכל הת חכומימ". איזה טור שלך קיבל הכי הרבה תהודה? "כתבתי טור שביקש לדברר את השכול החוצה, כי אני מקווה לא לשכוח איכ זה להיות משפחה לא שכולה. הוא נכתב בהינפ מקלדת וזכה לתהודה אצל מטפלימ ואנשימ שחוו שכול ואמרו שדיברתי אותמ. הרגשתי שזו זכות". איזו מתנה הותירה בך רושם? "אני מקבלת השנה המונ מתנות בדמות הודעות, הזמנות לשבת, עוגה וחיוכ, מ ירות של אנשי מקצוע שבאימ לעזור. בחיימ לא קיבלתי כל ככ הרבה מתנות, וכל אחת מותירה בי רושמ גדול". מה היית אם לא עיתונאית וסופרת? "מורה למשנה או ביבליותרפי טית". איזו מצווה קשה לך? ואיזו את אוהבת במיוחד? "כי וי הראש קשה לי. אני אוהבת את השנימ האחרונות 27 השיער שלי, וב מתמודדת מדי בוקר עמ קבלת עול מל כות שמיימ. כל מה שאהבתי קודמ, כמו החגימ והשבתות, נהיה אתגר, אבל אני אוהבת מאוד לימוד תורה ומקווה להתחיל מחדש בשנה הקרובה". אם לא בלוד, איפה היית גרה? "בשדרות. עיר מק ימה עמ אנשימ נפלאימ ומלאי השראה, ומקומ שחשוב לגור בו". מה רצית לעשות כשתהיי גדולה? "צנחנית. אבא שלי היה צנחנ, קראתי את 'עזית הכלבה הצנחנית', אהבתי את חנה נש והייתי בטוחה שזה הייעוד שלי". מי הפוליטיקאי שאת הכי מעריכה שלא הצבעת לו? "יצחק שמיר היה מענטש אמיתי, מ ר את נפשו, התעקש ואהב את הארצ. הוא היה איש ישר ולא ה תנוור ממנעמי הכוח". מה נותן לך תקווה? "האמונה שנצח ישראל לא ישקר, העמ שלנו שאינ עליו בעולמ והמשפחה שלי". איך את מגדירה את עצמך במילה? אמא. כל השנים ראיתי בזה תפקיד מרכזי, והשנה עוד יותר היה לי חשוב להמשיך להיות וללוות את ילדיי בהתמודדות הזאת. גם להיות אמא של ילד שכבר לא איתנו זה אתגר. הוא היה איש של אמת, אז אני רוצה לדייק את האירועים לזכרו ואת מה שמספרים עליו; שארגיש שהוא חותם מלמעלה על מה שאני עושה מלמטה באיזה כוח־על היית בוחרת? שמחה זה כוח־על שמגיע מאמונה. כמו קסם שיכול להאיר גם באפילה. בשנה שעברה התפללתי על זה בימים הנוראים, עוד לפני כל מה שקרה 37 | 11.10.24 | ערב יום הכיפורים תשפ"ה | 608 גיליון סגן נוה לקס ז"ל