שביעי

11.10.24 | ערב יום הכיפורים תשפ"ה | 608 גיליון | 6 אלו הם חיינו עבר על כוחותי שבוע קשה נו, כשעברנו עוד שלב באבל הלאומי והאישי. לא היה אפשר להתחמק מלה באוקטובר, 7 עמיק את ההתמודדות עמ ובמובנ מ וימ גמ לחוות אותו שוב, אבל בפר פקטיבה של שנה. הזעמ והכ ע שינו צורתמ לעצב, כאב ואשמה. ההרואיות של העמ שלנו קיבלה פנימ וגופ בכל המדיות. חמישה פרימ קראתי השנה על גי בורי המלחמה: יומ אחד באוקטובר )יאיר אגמונ ואוריה מבורכ(, אנחנו בדרכ )נחומ אבניאל(, הגיבור מהדלת ממול )נפתלי חנ(, מלחמה של גיבורימ )הד ה בנ ארי(, ובמקומ שבו צריכ אותי )עפרה לק (. מבחינתי המ לגמרי פרי קודש, ובמובנ מ וימ אני מעדיפה את הדפ מאשר את המ כ - שגמ עליו חר שתי לא מעט. חלק מה יפורימ חוזר על עצמו, אבל בכל אחד מתגלה פרט חדש שמאיר אחרת. אפילו מצאתי תירות שאני מני חה שבפועל הנ בעצמ גילויימ חדשימ. כנראה שיידרשו עוד כמה שנימ לדב רימ לעמוד על דיוקמ, ואפילו עמ כל הביטויימ השונימ אולי לעולמ לא נבינ. עמ זאת, בחזרה בתשובה זכיתי לרכוש את התפי ה שבמקומ שבו נגמר השכל, מתחילה האמונה - ואיתה מגיעות גמ התקווה והנחמה. חשבתי על העובדה שרבות מהע דויות שנא פו הנ מאותמ גיבורימ. אולי זה בגלל שיש כאלה שהרגישו צורכ לשתפ, ויש אחרימ שאת יפורמ לעולמ לא נשמע? ראיתי בפועל את הדי וננ הזה ב"מחוברימ", כשמעיינ אדמ, שאחותה מפל ז"ל נרצחה בנובה, הרגישה צורכ להתראיינ בכל מקומ כדי להנציח את זכרה, ואחיה הרגיש שהיא "מדגמנת" את המוות שלה. הוא אמר לה שהוא רואה ערכ בהנצחה שלה פנימה, כדי לגרומ לה להיות נוכחת בחיי היומיומ שלו, ושאינ לו צורכ שכולמ בחוצ יידעו מי הייתה. מעיינ, לעומתו, הרגישה שרק היא עמלה כדי לגרומ לאחותה להישאר בתודעה הכ ללית, ולא הבינה למה רק היא צריכה לשאת בעול הזה. במשפחת זו ארצ, השכול יצר מתח. גיא רצה לעזור לפנות את הדירה של אחיינו שנרצח, ואחותו הרגישה שהוא לא מ פיק רגיש ושהוא "עובר הלאה" מהר מדי. כל ככ הרבה משפחות הצט רפו בעל כורחנ למעגל השכול, ועל אפ ההתנגדות שלנו למוות - ההתמודדויות האלה הנ חיינו. התגלו השנה, כאלה גיבורים רבים שמ רבימ לקבל את התואר. "רק עשיתי את מה שהרגשתי שאני חייב לעשות. אמ לא הייתי עושה את זה, לא הייתי יכול לחיות עמ עצמי", המ מצטנעימ. אולי זה מה שצריכ לכתוב במילונ תחת הערכ "גבורה". זה גורמ לי לחשוב מה הייתי עושה במקרה הזה, ולצערי, אני לא יכו לה להגיד בוודאות שהייתי יוצאת לעזור "רק עשיתי מה שאני חייב. אחרת, לא הייתי חי עם עצמי", מצטנעים הגיבורים. ואני? לצערי, אני לא יכולה להגיד שהייתי יוצאת לעזור או קופצת על רימון ואולי יכולה להגיד בוודאות שלא הייתי קופצת על רימונ. אלו הנ המחשבות שעוברות לנו בתו דעה. אנחנו עדיינ חושבימ איפה לה חביא את הילדימ בעת צרה, חוששימ לתת להמ לנ וע באוטובו או לצאת למקומות הומימ, הלב שלנו ממשיכ להישבר על כל חייל שנופל, ועל אפ ההתנגדות שלנו למוות - ההתמו דדויות האלו הנ חיינו. יומ כיפור מגיע בדיוק בזמנ הנ כונ כשאנחנו נכנ ימ אליו בענווה, לב שבור, ומתוכ ידיעה שכל מה שצריכ פה זה אהבת חינמ. אלא שהיא לא בחינמ; יש על מה לאהוב אחד את השני, יש כל • ככ הרבה על מה. sharonroter@gmail.com HOT צילום: מתוך שרו ן רוטר נושאת בעול. מעיין אדם ב"מחוברים"