שביעי

16.10.24 | ערב סוכות תשפ"ה | 609 גיליון | 38 האמנם? מנותקת, וגמ לא נתפ ת מבחוצ כמ נותקת. "אני חושב שזה פ פו גדול לבוא ולהגיד שאצלנו לא עושימ הקפות ולא רוקדימ בכלל, ולא נכונ גמ להגיד שעושימ הכל כרגיל. בינ שני הקצוות האלו יש מנעד עצומ, שכל קהילה יכולה למצוא בתוכו את ה י פור שלה. אנחנו נרקוד מתוכ הזיכרונ של כל הנשמות שנרצחו והחיילימ שנפלו. נעשה תפילה להשבת הח טופימ, לרפואת הפצועימ ולהשבת המפונימ לביתמ". הרב קולא מ כימ: "אינ עיקרונ דתי או נפשי שאו ר לשמוח השנה בשמ חת תורה, ובכל זאת אני רואה אצלנו בקיבוצ כמה וגי תגובות לאירוע. יש חברימ שמדלגימ על כל האירוע שעברנו. היה גל, כופפנו לרגע את הראש, ועכשיו אנחנו עומדימ בחזרה וממשיכימ בדיוק מאותה נקודה. מב חינתמ, לא רלוונטי לעשות שינויימ באופנ שבו אנחנו חוגגימ. המ לא ית נגדו לשינויימ, אבל השינויימ גמ לא מדברימ לליבמ. "לצידמ, יש חברימ שחיימ יומ יומ את מה שקרה לפני שנה. בצומת שדרות ה מוכה אלינו יש בכל מוצאי שבת הפגנה למענ החטופימ, ורבימ מחברי עלומימ מגיעימ לשמ. כשאתה חווה את המצוקה ואת הכאב באופנ אינטנ יבי כל ככ, כמעט על בשרכ, וחי עמ העובדה שלשכנימ שלכ באמת אינ חיימ - אתה לא מ וגל לחזור ל דר החיימ הרגיל. קשה לכ להתכנ בבועתכ". נכונ שכל מקומ יעשה בעצמו התאמות במנהגימ, או שנדרשת פה הכרעה כלל ישראלית? "באופנ כללי, אני מאמינ באוטונומיה של קהילות לקבוע לע צמנ את המנהגימ שמתאימימ להנ. התלמוד מתהדר בככ שקהילה יכו לה לנהוג כמו שהרב שלה אומר, גמ אמ זה לא כדעת הרוב. 'במקומו של רבי יו י הגלילי אכלו עופ בחלב', זה המוטו. בוודאי שהאוטונומיה הזו נכונה לעניינ של שמחת תורה, שבו נדרשת התאמה בינ הגופ והנפש, בינ המנהג והחוויה המנטלית. "לא כל העמ חזית ולא כל המקו מות חוו את המלחמה באותה צורה. כאנ היו חדירות מחבלימ, הרוגימ וחטופימ, והתחושה היא שזר לא יבינ את מה שעברו תושבי העוטפ. לא נכונ להטיל חוקימ מלמעלה ולקבוע לכו למ מנהג אחיד". ואיכ תיראה שמחת תורה תשפ"ה בעלומימ? "נמצא את הנתיב המיוחד שמתאימ לנו. אחרי יעור מוחות שערכנו, נראה שנתכנ לעריכת הקפות ייעו דיות שתוקדשנה ליישובימ שנפגעו, ואחת מהנ תוקדש למפוני יישובי הצפונ, שאת חלקמ הכרנו במלונות. לפני כל הקפה והקפה נזכיר למי היא מוקדשת, ובתפילת יזכור נזכיר את חללי עמ ישראל וגמ את העובדימ הזרימ התאילנדימ והנפאלימ שנרצחו אצלנו. זה חשוב לקהילה". ערב וכות תשפ"ה, בעלומימ השלימו כמעט את כל מה שהח ירו בשמיני עצרת, ורק דבר אחד עדיינ לא ה פיקו - את קריאת פרשת וזאת הברכה, הפרשה האחרונה של התורה. "אני לא יודע אמ נעשה את זה כתק נה לדורות", חותמ הרב קולא, "אבל החלטנו שהשנה נקרא בציבור פע מיימ את וזאת הברכה. זו תהיה גירת • מעגל, כעינ השלמה ותיקונ". מ' מהריסות 700 תחנת המשטרה. בית הכנסת החדש בשדרות הרב ד"ר קולא צילום מסך החלטנו בקיבוץ להקדיש כל הקפה ליישובים שנפגעו, ועוד אחת למפוני הצפון, שאת חלקם הכרנו במלונות. בתפילת יזכור נזכיר את חללי עם ישראל וגם העובדים הזרים התאילנדים והנפאלים שנרצחו אצלנו. זה חשוב לקהילה