שביעי

01.11.24 | ל' בתשרי תשפ"ה | 610 גיליון | 6 כשאהבה הופכת לשנאה אלרגית לפו לאחרונה נהייתי טימ ברשתות בניחוח שנאת חינמ. אולי המ לא בדיוק בחינמ ויש בהמ מידה רבה של צדק אבל אני כבר מזמנ הבנתי, על אפ ברירת המחדל שלי, שהשלומ נעלה וחשוב יותר. במיוחד מרגיזימ אותי פו טימ בנושא גיו חרדימ. מילא שהחילונימ טוחנימ את זה, אפשר להבינ שהמ לא אוחזימ בלימוד תורה ושערוצי התרעלה עושימ עבודתמ נאמנה, אבל הופתעתי לראות איכ זה תפ גמ את מגזר ה רוגימ וזה כבר פחות נבלע לי בגרונ. כבר לפני כיפור ראיתי פו ט עמ הכותרת "לא ולחת". אז נכונ שהיא אשת מילואימניק ב בב שלישי, מלווה בתינוקות, פעוטות, משרה משמעו תית וגיבורת על של ממש, אבל דווקא הטיימינג הרגיש לי כמעט חילול הקודש. התאפקתי מאוד לא לכתוב תגובה. הבנתי את המצב הרגיש, את הייאוש, הפחד והדאגה התמידיימ ואת זה שיש לה את כל ה יבות בעולמ לכעו , ועדיינ חשבתי שלטובתה דווקא כדאי לה ל לוח. ועוד פו ט של רב שלקראת מושב החורפ בכנ ת העלה את ה וגיה כח שובה ביותר העומדת בפנינו. כנ? זה באמת נראה לכ מה שיציל את עמ ישראל עכשיו? נשמע לכ הגיוני? או משהו שיו יפ אחדות, אהבה ויעלה את המורל בעת הזאת? אני מבינה שחיילינו עייפימ, שיש חו ר בלוחמימ, שהציבור הדתי לאומי ופג כנראה הכי הרבה מכולמ ושכל מי שאנחנו מאבדימ הוא חלק מהמ שפחה הזאת הקשורה אחד לשני בע בותות. זה שובר את הלב בכל פעמ מחדש, זה פצע פתוח שלא מגליד, אבל לא ייתכנ שאת כל הכאב והזעמ נוציא על החרדימ. בוודאי לא המ אלו שיפתרו לנו את הבעיה הזאת, לפחות לא בטווח הקרוב. אמ נוציא לרגע את האמירות המ רגיזות של הרבנימ נגד הגיו שה תקשורת אוהבת להדגיש בכותרות ולהוציא מהקשרמ, כולמ מבינימ שגמ לגיו 100% אמ תהיה היענות של שתהליכי ההתאמה וחינוכ מחדש לו קחימ זמנ, הרבה זמנ. ובכל זאת כבר מהמ שמתגיי ימ 30% עכשיו יש כמעט וגמ עושימ מילואימ, ומהצד השני יש עוד מגזרימ בארצ שלא חייבימ בגיו כמו ערביי ישראל. שאני מעריכה במ אחד הדברים גזר שלנו זה את החינוכ לאהבת ישראל, את מושג ה"כלליות" שטבע הרב קוק והוא נר לרגלינו. אבל כנראה שגמ לזה יש נקודת שבירה, מינ חור שחור בנוגע למגזר החרדי ובמיוחד בנושא הכאוב של הגיו בזמנ הזה. רבי נחמנ אומר "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, ולמה לנו להתע ק באח רימ". ברור לי שהחיילימ של המגזר מרגישימ שהמ בוחרימ בזה מתוכ הער לא ייתכן שאת כל הכאב והזעם נוציא על החרדים. לא הם אלו שיפתרו לנו את הבעיה, לפחות לא בטווח הקרוב כימ שהמ ינקו בבית של שליחות ומ י רות נפש על שמירת הארצ. המ הולכימ כשהמ נקראימ לדגל, כי ככה עושימ כל החבר'ה שלהמ, כי צריכ אותמ וזה הכל. זה קדוש ועליונ ונפלא ואינ מילה בשפה העברית שיכולה לתאר את מידת התודה שאנחנו חייבימ להמ. מגיע להמ ולכל המשפחות שלהמ שיורידו כבר את המדימ ויחזרו ופ ופ לחייהמ ושמישהו אחר ישא בנטל. אבל במקביל חייבימ להיזהר שמ תוכ אהבת חינמ לא ניפול לשנאה, כי בכלל הזה אינ שוויונ בנטל והוא לא תלוי תנאימ או הגיונ, הוא ניתנ בחינמ ובזה • טמונ כל הקושי והיופי. sharonroter@gmail.com 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש שרו ן רוטר חיילים וחרדים )תמונת ארכיון(