שביעי

התחלנו לא ופ את החללימ", הוא מ פר. "גמ אי אפשר היה להגיע לב י אוגדת עזה כדי לקחת עוד ציוד, כיוונ שגמ הוא נכבש על ידי מחבלימ, אז פשוט אילתרנו". "ראינו חללימ לאורכ כל הדרכ. זה היה נראה גיהינומ עלי אדמות", הוא מתאר. "רכבימ שרופימ, הכל בלאגנ אחד גדול. מלא כוחות שבאימ והול כימ והרבה מידע לא היה לנו". בעקבות כמות החללימ המרו בה, החליט הרב קורי להזיז אותמ ממרכזי הצירימ ול מנ באמצעות מיקומימ בווט אפ היכנ הונחו, כדי שיוכל לחזור ולא ופ אותמ בהמשכ. "חממי סמל של גבורה" במוצאי שבת הגיעו ופ ופ משאיות קירור, אכ המקומ בהנ היה מוגבל. "התלבטתי האמ לשלוח את הקירורית ככה", הוא משחזר. "הב עיה הייתה שהקירורית תחזור רק עוד שעות והרבה זמנ החללימ ימתינו 24 כאנ ויקח זמנ עד שהמשפחות ידעו על יקיריהמ. האפשרות השנייה הייתה לנ ות לדחופ כמה שיותר חללימ בקירורית, אבל זה מאוד לא ראוי משומ כבוד המת". "הבנו שאנחנו חייבימ לדחופ כמה שיותר מהר. במו ידיי יצרתי ערימות של אחינו הקדושימ שנטבחו. נשימ, גברימ וילדימ", הוא אומר בכאב. "המראה הזה מלווה אותי עד היומ. מצד אחד אתה מתייח לאנשימ בצורה קרה ולא מכבדת מ פיק, מצד שני אתה מבינ שכל מה שאתה עושה הוא לכבו דמ ובשביל המשפח ו ת שלהמ כדי ל גור את המעגל הזה כמה שיותר מהר". הרב קורי דיבר עמ משפ "מראות כמו מהגיהינום". הכניסה לבארי, אחרי הטבח אל"מ אסף חממי ז"ל הרב סקורי ואשתו דוריה. "גיבורה" ; דובר צה״ל 90 צילומים: יוסי זמיר, פלאש חתו לראשונה רק ביומ רביעי שלאחר מכנ. "אנחנו הקצינימ שיש לנו בית תומכ מאחורה, זהו בית של גיבורימ", 7 הוא אומר. "זה בית שעזבתי אותו ב באוקטובר ועוד לא חזרתי אליו. הבית חזר לשדרות והילדימ חזרו למ גרות והבית מתפקד ואשתי חזרה לעבודה. והכל זה בזכותה ומכוחה והיא מבינה לגמרי את צדקת הדרכ". "אשתי היא זאת שמקריבה את כל מה שחשוב לה בשביל העמ והמול 7 דת", הוא מדגיש. "עזבתי הכל ב באוקטובר ואני מקווה שאזכה לחזור לבית. עשיתי את זה כדי שהילדימ שלי יוכלו לגדול בשדרות בלי פחד ומתוכ שמחה, ויוכלו לגדול כמו יל דימ נורמליימ". בינ הנופלימ היה גמ מפקדו, אל"מ א פ חממי ז"ל, שגופתו עדיינ מו חזקת בעזה. "את חממי לא ה פקתי להכיר הרבה, אבל ממה שה פקתי להכיר הוא היה מ ור עד אינ קצ", הוא מ פר. "הוא היה חייכנ מאוד. אני זוכר שבערב יומ כיפור קיבלתי ממנו טלפונ והוא עבר איתי על כל המ"פימ שהיו בחטיבה, לראות שכולמ מבי נימ את הפקודות ליומ הקדוש. זה מה שמדהימ בו. הוא הבינ את החשיבות של הרוח של הלוחמימ". "חממי בשבילי הוא מל של גדו לה וגבורה", הוא מו יפ. "הוא דרש להתע ק בפרטימ הקטנימ עד הקצה. חממי הוא כיוונ דרכ ואני מאחל שא זכה ללכת בדרכו". איכ חיימ אחרי כל מה שראית? "אתה מבינ את חשיבות המשימה. אתה רואה את הגיבורימ שנפלו ואתה מבינ שיש רוח של ניצחונ, רוח גדו לה של עמ שמ תכל על המכלול. זה כולל גמ את המשפחות השכולות, גמ התע וקה המבצעית, וגמ התע וקה בשגרה. כל זה נותנ המונ איזונ ונותנ המונ חשיבות לעמוד במשימה. החיימ ממשיכימ במלוא עוצמתמ, וזה מה שנתנ לנו את הכוח להתע ק במשימת הקודש הבלתי נתפ ת הזאת. "אני מקווה שנזכה להיות ראויימ למ ירות הנפש של אותמ גיבורימ שמ רו את נפשמ על קידוש השמ", הוא מ כמ. "הגזרה פה ממשיכה, והכוחות ממשיכימ, והיישובימ חוזרימ ועוד יחזרו לפרוח. כולי תפילה שכל • מה שעשינו באמת היה לכבודמ". עטפנו החללים את המראה הזה מלווה אותי עד היום. מצד אחד אתה מתייחס לאנשים בצורה קרה ולא מכבדת מספיק, מצד שני אתה מבין שכל מה שאתה עושה הוא לכבודם ובשביל המשפחות 08.11.24 | ז' בחשוון תשפ"ה | 611 גיליון | 22