שביעי

27 | 08.11.24 | ז' בחשוון תשפ"ה | 611 גיליון ירחי תרצה מאיר התחילה לצייר ברגע שבו החזיקה לראשונה עיפרונ, אכ בתחילת המלחמה, משהו בה - גמ בה - נשבר. "בשבועיימ הראשונימ לא הייתי מ וגלת לצייר כלומ. הציור הראשונ שיצא ממני היה ציור שלי ושל הילדימ: אמא מבוע תת, שמנ ה להגנ על ילדיה כשמ ביב הכל בוער". את בוקר שמחת תורה היא זוכרת היטב. בעלה אמנונ, אח בטיפול נמרצ ילדימ בבית החולימ ורוקה, חזר מתפילת ותיקינ עמ שמועות שנשמעו אז מופרכות. "הוא אמר לי שמחבלימ השתלטו על תחנת המשטרה בש חטופימ. לא פתחנו 30 דרות ושיש עדיינ את הפלאפונ ואני זוכרת שממש כע תי על זה שיש אנשימ שמפיצימ שמועות בלי בי ו ". ככל שעברו השעות, הפכו השמועות למציאות קשה שבעתיימ. אמנונ של תרצה, שמשרת במי לואימ ביחידה הרפואית של חטיבת הקומנדו, יצא בצהריימ לטפל בפצועימ הרבימ. לאחר מכנ, הוא שיחת הטלפון שבה התבשרה מבעלה על פציעתו • ההבעה האומנותית למראות הטבח • בעזה והחלום לאייר את חזרת • הגעגוע לבית בנצרים מצאה דרך שונה תרצה ירחי מאיר • החטופים ומקורית להתמודדות עם קשיי המלחמה מור שפייר וחבריו נכנ ו לעזה. המ העניקו טיפול מציל חיימ בשטח ללוחמימ שנפצעו קשה עד לפינוי המו ק, ו ייעו בר פואת שגרה לחיילימ בזמנ התמרונ הקרקעי. דווקא כשנותרת לבד עמ הילדימ בבית, ודאגת לבעלכ שבחזית, מצאת את הכוחות ליצור? ”אני חושבת שאצלי זה הפוכ. הציור והיצירה דווקא נותנימ לי כוח. כשהרגשות הציפו אותי, פרקתי אותמ באיור. יצא לי גמ לדמוע תוכ כדי שאני מציירת או כותבת, אבל אחר ככ הרגשתי הקלה”. ( מתגוררת בעת 34) ניאל עמ אמנונ וארבעת (, אורי 9) (, עלמה 12) ילדיהמ - יותמ ( וטל )שנתיימ(. היא מקדישה את 6) חייה המקצועיימ לאיור פרי ילדימ, יצירת קומיק ואיורימ בהזמנה אישית. חלק גדול מהאיורימ שיצרה בשנה האחרונה, בדיוק כמו האיור הראשונ שעשתה בשלהי אוקטובר אשתקד, מציב במ רכז את ה יפורימ האישיימ שלה. כלומר, את מציבה במר כז את ה יפורימ ולאו האישיימ דווקא הלאומיימ. ”המלחמה נתפ ת כדבר גדול, אבל היא מורכבת מאנשימ קטנימ. המונימ עזבו את בתיהמ ויצאו להגנ על המדינה, והמונ נשימ וילדימ נותרו מאחור. ’רק על עצמי ל פר ידעתי’, כתבה רחל המשוררת וכמוה גמ אני - מציירת את החוויות האישיות שלי ומופתעת מכמות הלבבות שזה נוגע בהמ ומז דהימ עמ החוויה. מבחינתי, ב כ הכל ציירתי אותי”. וכשתרצה מדברת על ציור של עצמה, היא מתכוונת לאירוע ששינה את חייה וחיי משפחתה. ”באחד הימימ . על 18:45 צילצל הטלפונ שלי בשעה המ כ היה מ פר לא מזוהה, ומעבר לקו נשמע האיש שלי - אבל הקול שלו היה אחר. ’אני ב ורוקה, אני ב דר’, הוא אמר”. "אמו של הלוחם התרגשה מהאיור, ושיחזרה אותו במציאות" "השנייה שלפני המענה לשיחה עם בשורת הפציעה"