שביעי

"בכל יום הייתה 'מלחמה'". הגעגוע לנצרים "משמיעה קול של אמיצות רבות". אמנון, תרצה והילדים שלה, ונראה דומה מאוד לאיור שלי. היא התחברה אליו ועשתה קו לאז’ משתי התמונות. חוויתי יפור מרגש נו פ ממש לאחרונה, ב וכות, כשאח של חטופ קיבל את כרזת הח טופימ שאיירתי והתרגש מאוד מהאיור של אחיו. ממש הרגשתי את השליחות של האיורימ שלי”. מה המ ר שאת מנ ה להעביר דרכ היצירות במלחמה? ”אני לא יודעת אמ אני מנ ה לה עביר מ ר. אני משמיעה את הקול של הרבה נשימ אמיצות, ששלחו את אהובנ להגנ על המדינה ונשארות בבית לטפל בילדימ ולתפעל הכל לבד, וכמובנ להמשיכ לעבוד תוכ כדי - כי אינ ברירה. העולמ לא עוצר גמ אמ בנ הזוג שלכ מגוי ”. מה יקרה כשאמנונ ירצה לשוב למילואימ? ”המחשבה על החזרה למילואימ נמצאת כל הזמנ, והיו תקופות שזה הע יק אותנו כזוג, במיוחד כשהיחידה שבה לפעילות. כרגע הוא עוד לא מ וגל לחזור, אז אנחנו לא צריכימ לקבל את ההחלטה”. האישי של תרצה אי אפשר לנתק את עברה, כמי שגדלה בנצרימ וגורשה מביתה כנערה. ”האומנות שלי קיבלה אז ביטוי בצורה של כתיבת שירימ רציניימ או היתוליימ על המצב שחיינו בו. לאחר הגירוש ביטאתי את עצמי דרכ ציור, הפעמ כבר יותר כהנצחה; ציירתי מקומות ביישוב, ומפה גדולה שהפכתי למשחק מ לול עמ משימות”. ועכשיו כוחותינו נלחמימ בחור בות היישוב. ”נצרימ היה מל כבר בגוש קטיפ. חיינו במצב ביטחוני לא פשוט, וכבר אז הייתה בכל יומ ’מלחמה’ על ציר קרני נצרימ. זה היה גמ הבית וגמ ההתמודדות שהיא חלק מהבית. אני שמחה לשמוע שהשמ נצרימ שוב שגור אצל אנשימ, אבל יש בכל פעמ מחדש צביטה בלב של געגוע. הייתי נותנת הרבה כדי לחזור לשמ בעצמי, אבל המקומ נחרב לגמרי. זה לא שהילדוּת שלי מחכה לי שמ בחזרה”. איזה איור את הכי רוצה לצייר כשהכל ייגמר? ”אני הכי רוצה לצייר חטופימ חוזרימ וילדימ על חופ • הימ של גוש קטיפ”. נפצע בגפיימ מר י י . ”לא הבנתי RPG טיל כלומ, הייתי בשוק. הכל התערבב לי, כי אני יודעת שהוא עובד ב ורוקה, אבל בכלל אמור להיות בעזה, אז מה הוא עושה שמ? הוא פינה חייל והמשיכ איתו במ וק? כל המחשבות האלה הנ שברירי שניות שבמהלכנ נוחתת עלייכ ההבנה שהוא נפצע, והערב הזה לא ימשיכ כפי שתיכננת. ארזתי דברימ ויצאתי ל ורוקה. בדיעבד, שמחתי שהוא היה זה שדיבר איתי, כי ככה יכולתי לומר לילדימ ’דיברתי עמ אבא ואני נו עת אליו ל ורוקה’, וזה היה הרבה יותר מרגיע”. תרצה הקדישה את אחד הציורימ לאותה שיחת טלפונ מדוברת: ”הציור עמ הטלפונ מתאר את השנייה שלפני המענה לשיחה שמבשרת על הפציעה. שיחה שממנה הכל משתנה. לפעמימ אנשימ חושבימ שכשפצוע מש תחרר הביתה, זה נגמר והכל ב דר, אבל זו רק תחילת הדרכ שלו ושל בני משפחתו בהתמודדות בדרכ החדשה, כי פציעה היא דבר שנשאר ומלווה לכל החיימ”. שפיר מה, זכתה תרצה לשלל תגובות, והאיורימ זכו לתהודה רבה ברשתות החברתיות. ”הכי ריגש אותי צילומ ששלחה אמא של לוחמ עמ הבנ צילום: מאיר פבלובסקי 08.11.24 | ז' בחשוון תשפ"ה | 611 גיליון | 28