שביעי

08.11.24 | ז' בחשוון תשפ"ה | 611 גיליון | 38 בלי חשבון באמת שלא רציתי לחזור לנושא של גיו חרדימ וכמ עט הצטערתי כשבחרתי לכתוב על זה בשבוע שעבר כי אני שונאת להיות כמו כולמ, אבל בחייאת. קיבלתי מלא נתה מיילימ, אפילו יותר מהפעמ ההיא שכתבתי על חי ונימ לפני אי אלו שנימ. רק כשאני מרגיזה אתמ מתייח ימ, אז לא הייתה לי ברירה. למה זה כואב? באמת שני יתי לרדת לשורש העניינ, ונראה לי שה יפור הוא שנדמה לנו שהמ לא רוצימ להיות חלק מהעמ שלנו, לפ חות כמו שנדמה כי ראוי וצריכ ונכונ. אבל תכל , זה היה הקטע של החרדימ מאז ומת מיד: הבידול, השמירה, ה גירה בגטו, חו ר הרצונ להתערבב. אז עכשיו הפצע הזה נפתח ומדממ, והגיע הזמנ שהמ יורידו את וילבשו השטריימל חאקי, כי זה צו השעה ומלחמת מצווה מהתורה ואיכ דווקא המ מרשימ לעצממ לשבת בכולל כשחיילינו נופלימ ומשאירימ הורימ ואחימ שכולימ, אלמנות ויתומימ? ראיתי השבוע מכתב של משפטנימ ישראלימ שמופנה ליועצת המשפטית לממשלה, ובו המ מביעימ ”חשש כבד להפרת דיני מלחמה ואפ לפשע מלחמה באקט של עקירת האזרחימ מצפונ עזה”. פרופ ורימ ודוקטורימ, 21 , אשכרה שמבקשימ לשבת בבטחה באקדמיה, לדאוג לעזתימ ולטנפ על ישראל, בעוד החיילימ שלנו שומרימ על חייהמ. האמ זו לא יריקה לפרצופ של האחדות? או שממי שדווקא עשו צבא אי אפשר לד רוש לקחת חלק באינטר ההישרדותי והלאומי שלנו? ב ופ, אי אפשר להכריח מישהו לה רגיש חלק או להורות לו איכ. גמ במ שפחה יכול אחד לפרוש מהכלל. קשר דמ לא תמיד מחייב, ואמ באמת נרצה להחזיר אותו הביתה - נצטרכ לחכות לו באהבה וב בלנות עד שירצה לבחור בנו שוב. לא אני מטיפה חדות? מה נהיה ממני? שלא תבינו, כשזה קורה אני עפה על זה, אבל אני לא מרגישה צורכ להתאמצ, לבנות עמותות, לייצר גשרימ או להשתתפ במפגשימ. אפילו אצלי בבית אני לא מכריחה את כל הילדימ לבוא לחוויות משפחתיות. אבל ה וד הוא שכשאני משחררת, המ תמיד באימ ב ופ בכיפ... ההנחה הב י ית היא שהכל קורה בדיוק כמו שהשמ רוצה. הוא מח ליט איכ ומתי נלכ, ומי שנגזר עליו למות על קידוש השמ - זו זכות ענקית ועצומה. תכל , השמ יכול לנצח במל חמה הזאת גמ עמ חייל אחד בלבד, והוא לא צריכ את ה דר שלנו אבל כנ את התפילה - ובככ החרדימ לוקחימ חלק גדול ולא בהכרח משווימ, אולי המ אפי לו מעלימ. שלא ישתמע מדבריי שאינ בי הערכה אינ ופית ובלתי משתמעת למגזר ה רוג שנותנ הכל למענ המדינה והעמ שלנו, אבל באמת שלא יפה ולא מתאימ לכ עו . תראו את הטוב שבכמ בלי לה ת כל לצדדימ. אל תתבלבלו מכל הקולות המורידימ. נמשיכ להוקיר ולהעריצ את כל הקדושימ שהולכימ בראש כדי להגנ עלינו מתוכ אהבה טהורה לעמ ולארצ, בלי לעשות חשבונות שמיימ ובלי חש • בונות על פני האדמה. זה היה הקטע של החרדים מאז ומתמיד: הבידול, הגטו, חוסר הרצון להתערבב. אז עכשיו הפצע הזה נפתח ומדמם, אבל בסוף, אי אפשר להכריח מישהו להרגיש חלק או להורות לו איך freepik AI איור: שרו ן רוטר sharonroter@gmail.com