שביעי

ולילדימ, ויש לפעמימ רגעי שבירה וגעגועימ הביתה. כל אזעקה בקריית שמונה מטרידה אותנו וגורמת לנו לדאוג האמ הבית נפגע, אבל אנחנו גמ מגלימ לכידות משפחתית שנותנת לנו כוח”. מירב הררי עם משפחתה בבאר שבע, והכתבה עימה בכ"ט בסיון, ביולי 5 משה קקון בכניסה לביתו בקריית שמונה, ובשער בי"ז באלול, בספטמבר 20 מודים על הנס, ולחוצים תיאורימ דומימ מ פקת מירב הררי משתולה. היא מתגוררת עמ משפח תה כבר יותר משנה בבאר שבע, אצל קרובימ שלדבריה ”מפנקימ ודואגימ”. לפחות בחודשימ הקרובימ, אינ לה שומ כוונה לחזור צפונה. ”כרגע אנחנו מת כננימ לחזור לשתולה רק בתומ שנת הלימודימ, בתקווה שהשקט יישמר. חו ר הוודאות הכי קשה לנו. אנחנו מתגעגעימ לחיימ הכיפיימ במושב”. מירב יפרה ל”שביעי” בתקופת הקיצ על ההבדל בינ החופש הגדול במושב לזה שבעיר, וציינה כמה ח רה לה היכולת לתת לילדימ לה תובב בחופשיות וליהנות מהחיימ בצורה עצמאית. בצל הגעגוע, היא מבינה שעלול לחלופ זמנ רב עד שמשפחתה תוכל לחזור לשגרה אמיתית ומלאה. ”בתור תושבימ במושב צמוד גדר, אנחנו בעיקר מברכימ על הנ - כי ניצלנו. לאור התכנונימ שנחשפו, היה לנו נ ענק. מצד אחד זה משמח, ומצד שני יש לחצ מהעתיד”. אתמ מפחדימ? ”אני לא יודעת לענות לכ על זה, כי התחושות שלי לא ברורות אפי לו לי. החיימ שלנו יהיו כמו ביישובי עוטפ עזה? פתאומ יכול לנחות טיל בלי אזעקה? זו לא השגרה שהתרגל נו אליה במושב. יש לנו הרבה חו ר אמונ, אבל שוב - אנחנו מודימ על • הנ שלנו”. האש, כדי שמשהו אולי ישתנה”. רבימ מתושבי הצפונ שותפימ לתחו שות שמתאר קקונ, ושתיאר הרב אליהו לפניו; המ מוטרדימ מחו ר הוודאות ומהניתוק שמקרינה הממשלה - שנ ציגיה אפילו לא טורחימ לעדכנ את האזרחימ בתוכניות לעתיד. ”ברוכ השמ, אנחנו בריאימ ואנחנו בקהילה תומכת במצפה נטופה, אבל כל מי שיש לו משפחה עמ ילדימ - לא יכול לחזור בלי מ גרות חינוכ. בינתיימ אינ תשובה מהמדינה לעניינ הזה. אינ תוכנית מ ודרת לחזרה למ גורימ בצפונ וללימודימ, כי יש הרבה שיפוצימ שצריכ לעשות ועוד כל מיני תהליכימ. אנחנו רוצימ לחזור, אבל העיר עדיינ לא יכולה לחזור לתפקד”. איכ נראימ החיימ ב”רילוקיישנ” שנכפה עליכמ? ”יש תושבימ ותיקימ שעדיינ גרימ בבתי מלונ, ואצלמ המצב עוד יותר קשה. הבדידות ואי הוודאות מאיצימ תהליכימ לא טובימ, ובתקופה האח רונה נפטרו שניימ מעמודי התווכ הוותיקימ של העיר. קשה לראות אדמ מבוגר נמק במלונ, במקומ לחיות בכבוד בביתו”. אתה מצליח לשאוב איזושהי אופטימיות? "כנ, מהאמונה הגדולה ברוח העמ והמקומ, נצח ישראל והגליל. תמיד היו פה אנשימ חזקימ. נכונ שקשה לנו אנחנו מכירים את נתניהו, וגם את צבא לבנון ויוניפי”ל. אנחנו סקפטיים לגבי הבטחות הממשלה. אין תוכנית מסודרת לחזרה למגורים וללימודים. אנחנו רוצים לחזור, אבל העיר עדיין לא יכולה לחזור לתפקד בדרך הביתה 06.12.24 | ה' בכסלו תשפ"ה | 615 גיליון | 8