שביעי

13.12.24 | י"ב בכסלו תשפ"ה | 616 גיליון | 30 שרו ן רוטר שקט, כאן כופים לכאורה שה נדמה צלחנו לפרוצ את תקרת הזכוכית באירועי הנשימ לנשימ, אבל מתברר שהכפייה החילונית עדיינ כאנ כדי להישאר. אחרי ההצלחה שנחלנו, דינ דינ אביב ואנוכי, בתביעה מול מרכז ענב לתר בות - והגענו לגישור עמ עיריית תל אביב יפו שה כימה "ברוב טובה" לאפשר לנו להופיע בהוד קדושת מעוז הת רבות שלה, גרנו גמ תאריכ למופע בקיצ הבא עלינו לטובה. אז חשבתי לעצמי שאמ אני מרימה מופע שווה עמ להקה ומש קיעה מהוני לנגניות ולחזרות, כדאי לי להעתיק את המופע הזה גמ לירושלימ, עיר הקוטג'. באופטימיות זהירה פניתי למוע דונ ההופעות "הצו ללת הצהובה" והצעתי את מרכולתי. המנהל האומנותי רצה את המופע, אבל לא ה כימ ל גור את המקומ רק לנשימ; או אמ נשתמש בציטוט המדויק שלו, "אנחנו פתוחימ לכולמ" )חוצ מלדו יות כמובנ(. זה המקומ לציינ אוי, הצביעות. ש"הצוללת הצהובה" היא עמותה הנת מכת מכ פי ציבור. בשנה שעברה היא קיבלה ממשרד התרבות כשני מיליונ שקלימ, והיא גמ נתמכת על ידי עיריית ירושלימ. בבירור הנושא מול העירייה, נאמר לי ש"אנחנו לא יכולימ להשפיע על מדיניות של מו ד בנושא זה, כי זה לא מתפקידי העירייה". ואני שואלת: אז תפקיד של מי זה, למענ השמ? בדיוק באותו שבוע ראיתי ידיעה על ההצגה "הקו מ מארצ עוצ" שבוטלה בתל אביב ובתל מונד מפאת העובדה הנוראה שתפקידי הנשימ הומרו לתפ קידי גברימ, ובפרט התפקיד הראשי של דורותי שהפכ ל"מוישי". אללי, הציבור החרדי הענפ בשכונת נווה עופר לא יהיה זכאי לראות מופע על פי אמונ תו היהודית, כי זו הדרת נשימ! מעניינ שכשזה מתאימ להמ - זו הדרת נשימ, ובמקרה אחר - כשאנחנו מבקשות ל גור אירוע לנשימ - זה גמ לא ב דר ונחשב הדרת גברימ. עוד יותר מעניינ שמצד אחד לא מ כי מימ להתערב בהחלטות ניהוליות, ומצד שני אפשר להתערב בהח לטות של תוכנ. למחרת דיברתי עמ חברה שנזכרה בפר ומת בחוצות העיר תל אביב למופע האופרה "רומיאו ויוליה, שבו מופיעות שתי נשימ כשהתפקיד הראשי של רומיאו הומר גמ הוא לאישה; אז במ קרה הזה הדרת גברימ מותרת, כי זו האג'נדה ה"נכונה", העכשווית, הליברלית והדמוקר טית. כפייה חילונית מותרת לעומת הד תית המ וכנת, הפג נית והארכאית שתביא עלינו מדרונ חלקלק. האמת? התבלבלתי. אני כבר לא מצליחה לעקוב אחרי הקו הלא קוהרנטי שיבהיר מתי מותר לשנות ולהדיר ומתי א ור. אה, בעצמ זה פשוט: כשמדובר בדת זה לא מקובל, ובכל השאר כנ. שאעבור אין מצב על זה בשתיקה. מול "הצוללת הצהובה" אני יכולה איכשהו לה תדר ולשכור את המקומ להופעה שלי באופנ פרטי וב מיטב כ פי, בלי להיכנ איתמ לשי תופ פעולה. אבל עד שיש לי הזדמנות לעופ על מידת הצדק הבוערת בי, בלי להתחשב קודמ במידת השלומ )וב ו פו של דבר להביא לשלומ, כמו שקרה במרכז ענב(, אני לא מתכוונת ל גת. הבירור הזה חייב להיעשות אחת ול תמיד, ואנחנו חייבימ להפ יק לשתוק לכפייה החילונית. לי באמת אינ מה לה • פ יד. התבלבלתי. אני כבר לא מצליחה לעקוב אחרי הקו הלא־קוהרנטי שיבהיר מתי מותר לשנות ולהדיר ומתי אסור. בעצם זה פשוט: בדת לא מקובל, ובכל השאר כן sharonroter@gmail.com