שביעי

20.12.24 | י"ט בכסלו תשפ"ה | 617 גיליון | 46 שרו ן רוטר הקרב אליך את אהרן פחות ככל שיש אזעקות, הלב כבר לא יוצא ממקומו בכל פעמ שאני שומעת אופנוע עובר )בחיי, אלה שנו עימ בלי אגזוז אמורימ להיענש ביתוש שיזמזמ להמ במוח כמו לטיטו . מידה כנגד מידה, לא?(. אפילו, הפלא ופלא, אפשר להעביר יומ בלי לקרוא חדשות. לא, אנחנו לא שוכ חימ את הגיבורימ שנפלו ואת המשפחות המתמו דדות עמ החו ר. גמ לא את החטופימ שהמ חלק בלתי נפרד מהלב שלנו, שאינו יכול להיות שלמ בלעדיהמ. הזמנ עושה את שלו, אבל דבר אחד ממשיכ להפחיד אותי - וזה הטרור היחידני שאי אפשר לצפות לו, שיכול לתפו כל אחד מאיתנו בתחנת אוטובו או על הכביש, שלפעמימ אפי לו לא קוראימ לו בשמו ומ תתרימ מאחורי "תאונת דרכימ". לאחרונה הוכינו בת דהמה כשהתבשרנו על פטירתו של הרב אהרנ אנקרי ז"ל, האיש הצדיק והתמ, יושב אוהלה של תורה. הוא היה אב לת שעה ילדימ ורב הקהילה של שכונת הרימ בעלי, שלימד בישיבת ברוכינ. בנ יעה לביתו בשעות הלילה בכביש הדמימ )לא ייאמנ שהכביש מועד לפורענות, ועדיינ עולמ כמנהגו נוהג( גרמ נהג משאית פל טיני מנוול למותו ברגע. לא הכרתי אותו, אבל כנ את המשפחה. תרצה וידידיה האחימ המ חברימ קרובימ. הייתי בשמחות שלהמ, אכ לצערי לא יצא לי להיות בשבעה. מודה שאני די קקה בכל מה שקשור במצוות בינ אדמ לחב רו, ומקנאה בכאלה שרצימ לנחמ אבלימ. כשאני כבר באה, אני עומדת כמו זומבי וממלמלת חצי משפט. יש לי חברה שבלי להכיר את הנפטר יכולה לדבר עליו חצי שעה בשבחימ ובהילולימ. ואני, אני מודה, רק רוצה לברוח. להיות הגיוני, השכול לא אמור אבל אי אפשר לתפו את חו ר ההוגנות כשמיכל )אשתו של הרב אהרנ( שכלה את אחיה ר "ל ידידיה אליהו ז"ל שנפל בעזה; גמ אשתו של ידידיה, רחלי אנקרי, איבדה את אחיה אשר ז"ל ואת אחייניתה תפא רת לפידות ז"ל שנרצחה במ יבת הנובה. כשרחלי כתבה את הפו ט הזה בפיי בוק, הר גשתי שלפחות פה אני חייבת לנ ות לעזור: "רגע לפני ההלוויה, כשכבר יימתי להקימ את מערכת ההגב רה מלומדת ההלוויות שלי )שוקלת לפתוח ע ק של הגברה לה לוויות - אפילו יש לי שמ, 'ה פדיג'יי'(, המוח השורד שלי התחיל כבר לעבוד. "תשעה ילדימ, כולמ , חצי מהמ 15 מתחת לגיל פעוטות ותינוקות, ורב עצומ אחד שחצי מהשבוע שלו התעקש להמשיכ ללמד במקומות שלא היה להמ לשלמ לו. התקשרתי למיכל גי תי המופלאה ואמרתי לה 'תשמעי, אני יודעת שזה לא הזמנ, אבל אינ מה לעשות - זה הזמנ ואני צריכה שתעני כנ לשאלה שאני הולכת לשאול. יש לכ תשעה ילדימ לגדל ולחתנ. הדבר האחרונ שאת צריכה זה גמ דאגה כלכלית. את מ כימה שנריצ קמפיינ גיו המונימ? הרבה אנ שימ ישמחו להחזיר לו על כל הטוב שעשה'. "אז מה היא אומרת לי הדבר הזאת? 'לא יודעת מה להגיד, מק ימומ את היתרה נתרומ לצדקה'. אתמ מבינימ את הדמויות? אמ יש לכמ מעשר, תראו בזה ריבית דריבית. כל ילד פה הוא אוצר לעמ ישראל, והוא כנראה יחזור בנתינה אלינו חזרה, כי זו הייתה המור שת של אהרנ גי י". כבר הגיעו ליעד, תודה לאל - אבל עדיינ לא מאוחר לעזור. ואיכ אמרה מיכל? מק ימומ • ייתרמ לצדקה. "יש לך תשעה ילדים לגדל ולחתן, והדבר האחרון שאת צריכה זה דאגה כלכלית", אמרה רחלי לגיסתה. "לא יודעת, מקסימום נתרום את היתרה לצדקה", ענתה מיכל אנקרי sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: