שביעי

27.12.24 | כ"ו בכסלו תשפ"ה | 618 גיליון | 22 • • • ,(19) גמ לבכורתנו, עיינה א תר בת שירות בשנתה השנייה, המפגש המחודש עמ הבית הפגוע לא היה טראומטי. ”גמ לפני המלחמה לא הייתי בבית במשכ רוב השבוע. יצאתי בראשונ לשירות וחזרתי בחמישי, ככ שלא באמת הרגשתי שעברתי יותר משנה מחוצ לבית. היה לי ממש טבעי לראות את מרכז היישוב, את הדשא, את תחנת האוטובו ההיא שבה אני תמיד יורדת. הרגשתי כאילו הכל רגיל, ופשוט חזרתי הביתה מהשירות. ”יותר מכל דבר אחר, הביקור בבית ההרו היה מרתק. לא היו הלמ או שוק, כי כבר ראינו מראש תמונות של הכל והתכוננּו נפשית. לא ידעתי איכ ארגיש, אבל במציאות זה פשוט היה מעניינ ולא היו לי תחושות שלי ליות, אלא רק קרנות. זה היה אפילו מגניב לה תכל על הפגיעות והר י ימ ולנ ות להבינ מה קרה". כשאני קצת דוחק בה, עיינה א תר מודה שזה ”אולי כי אני עדיינ לא מקשרת בינ הבית שהיה אז ובינ מה שיש עכשיו". ולמה את הכי מתגעגעת? ”לשקט שהיה לנו ולאווירה במו שב. אולי מי שגר בעיר לא מכיר את --- תמונה משפחתית ישנה שהתגלתה בין ההריסות משמאל: חמשת הילדים מתאחדים מחדש בבית זה, אבל הכי ח רה לי ההרגשה שאתה במקומ שבו כולמ מכירימ את כולמ. אני אוהבת את הבית שהיה לנו, שהיה מתו כננ יפה ונוח, ומתגעגעת לחיימ בו". • • • בתוכ שלל הני ימ שהתחוללו במ לחמה הזו, הנ הפרטי שלי התר חש כשטיל נגד טנקימ נורה מלבנונ לכיוונ הבית בזמנ שהייתי בו, ואני שמעתי אותו עפ לכיווני והצלח תי להתחמק מפניו ברגע האחרונ אל תוכ המרחב המוגנ. כעבור שבועיימ פגע בבית טיל שני. הפעמ שמעתי את הפיצוצ ממרחק קצת יותר בטוח. מה עושה אדמ שביתו נפגע מטיל? השלב הראשוני די פשוט: פונימ למ רכוש ומגישימ תביעה על נזקי מלח צע 1,000 מה. אבל אז מגיעימ עוד דימ, שבמקרה של בית שנמצא במקומ מאוימ, המ איטיימ מאוד ומהו ימ. בעוד בתימ אחרימ שנפגעו זכו לבי קורי שמאימ עוד במהלכ הלחימה, כל הבתימ בקו העימות שהיו חשופימ לירי בכינונ ישיר נשמרו ל ופ. רק עמ פרוצ הפ קת האש, באו גמ השמאימ והמהנד ימ. בביקור הראשוני החליט המהנד שנדרש ביקור נו פ, פרטני, כדי לאמוד לעומק את הנזק. נצטרכ לבנות המונ דברימ מחדש, ויהיו קירות שנצטרכ להרו , ככ נראה, אבל האמ נצטרכ להרו יותר מזה? התשו בות לא יגיעו בקרוב, כי ביקור המה נד נדחה. ה ערה החורפית דחתה את המועד שנקבע, ומילואימ דחופימ דחו את המועד החלופי. את החורפ, אפשר כבר להעריכ די בוודאות, נעבור עמ בית פרוצ לחלוטינ. קת האש התגלתה כמוצקה דיה. בפעמ הראשונה עלינו רק שנינו, לבוקר של היכרות מחודשת עמ הבית שנשכח. באופנ מפתיע, הביקור הראשונ שלה בבית לא לוּוה ב ערת רגשות. אולי תמונות ההר שכבר ראתה, ה רטונימ המפורטימ - ואפילו הראיונ המפתיע שבו כתב של אחד מערוצי הטלוויזיה התקשר אליה מתוכ ה לונ הפגוע בלי להודיע מראש - עשו את שלהמ. ובכל זאת, כשהרגליימ דו רכות על השברימ, הלב מרגיש. לא עזבנו את הבית לפני שהיא העמי ה לרכב שמלות ב טיילינג. אחר ככ עלינו שוב, כולנו יחד. ”הרגשתי במקומ הטבעי שלי", מ פרת נתלי. "עד כמה שזה יישמע מוזר, הרגשתי בבית. לקח לי קצת זמנ לעבד את זה, פתאומ הבנתי כמה התגעגעתי לשבת על ה פה מול הנופ ולשתות קפה, וגמ כמה אני מחכה לעשות את זה שוב". ההתמודדות עמ המכה שחטפנו, מתברר, התחילה עוד הרבה לפני שר עייתי הגיעה הביתה באופנ פיזי. "זה משהו שאנחנו מעכלימ כבר חצי שנה, לא פתאומי או חדש, ככ שאת תקופת האבל שלי עברתי מרחוק. התחושות שליוו את ההגעה הביתה היו דווקא חיוביות. הגעתי הביתה ופ ופ". עד כמה שזה יישמע מוזר, הרגשתי בבית נתלי: סוף סוף. פתאום הבנתי גם כמה התגעגעתי לשבת על הספה מול הנוף ולשתות קפה, וכמה אני מחכה לעשות את זה שוב. את תקופת האבל עברתי מרחוק לא נדליק צילומים: אליהו גליל