שביעי

27.12.24 | כ"ו בכסלו תשפ"ה | 618 גיליון | 24 ובתוכ כל זה - זוגיות, משפחה, מילואימ שאינ להמ ופ, וגמ קצת חששות מעתיד לא ברור. כל אחד מתמודד אחרת עמ המצב. המבוגרימ מדברימ, משתפימ, מנ ימ להבינ. הצ עירימ לרוב שומרימ את תחושותיהמ לעצממ. הלל יו פ, תלמיד כיתה י"ב, עוד רגע מכיני ט, לא חושש לחזור לשתולה ו ומכ על הצבא שי פק בי טחונ. יותר מזה כבר אי אפשר לחלוב ממנו. בנימ מדברימ פחות. • • • תמר מלכה, ילדת ה נדוויצ' בת , מדברת יותר. מזל. מבחינתה, 15 ה המלחמה הייתה וג של זכייה בלוטו; ממגורימ במושב מרוחק שבו שכבת הגיל מצומצמת היא עברה לעיר, מע לות תרשיחא, שבה יש ניפ בני עקיבא שוקק, המונ חברות ושני קניונימ. ”תמיד חלמתי לגור במעלות", היא מודה. ”אני חווה כאנ חוויות שבמושב אפ פעמ לא הייתי חווה. שבת ארגונ בשבט החדש, למשל. לכנ, כשראיתי את הבית הרו , הרגשתי עצב ושמחה בו זמנית. מצד אחד, זה הבית שבו גדלתי ועצוב לראות אותו ככה. מצד שני, הבנתי שייקח הרבה זמנ לתקנ אותו, וזה אומר שאמשיכ לגור במ עלות. נוח פה, בית ה פר קרוב, יש ניפ וחברות, ויש מה לעשות אחר הצהריימ". הפרחימ לנ ראללה, תמר? • • • גמ החיימ של נועמ ני ימ, תלמיד כיתה ו', השתנו בעקבות המלחמה. הוא עבר ממערכת חינוכ אנתרופו ופית לזו הרגילה, גר במלונ מפונימ במשכ תשעה חודשימ והפגיעה בבית גרמה לו לאבד את כל או פ הלגו המרשימ שלו. אולי זו ה יבה שמכל הילדימ הוא זה שהכי רצה לעלות הביתה, ומח פש מגע עמ השגרה שהייתה ואבדה. ”רציתי לראות מה קרה לבית ולהביא משמ דברימ. לא פחדתי. אני יודע שהצבא שומר עלינו. אני ארצה לחזור לשתולה גמ אמ יהיו שמ פחות ילדימ, כי אני אוהב שהכל פתוח ואפשר לה תובב בחוצ על האופניימ. אלה דב רימ שאי אפשר לעשות בעיר". • • • (,יש מעט זי 6) לבת הזקונימ כרמ כרונות משתולה. היא עזבה את הבית זמנ קצר אחרי תחילת שנת הלימודימ האחרונה של גנ החובה, וחזרה אליו חו 14 ,' לביקור כתלמידה בכיתה א דשימ אחרי. ובכל זאת, עמ הכני ה בשערי המושב, העיניימ שלה ניצ תו. היא זכרה את גנ השעשועימ, את הדרכ לגנ ואפילו את הדלקת הנרות של חנוכה, כולמ יחד עמ רב המושב הוותיק, הרב צאלח אליהו, באירוע קהילתי שכבר הפכ למ ורת. ”היה לי כיפ לבוא לבית, כי ה תובבתי בו אחרי הרבה זמנ ומצאתי הרבה בובות", היא מ פרת בהתר גשות, קצת בגלל העובדה שבמקומ תמ לדבר עמ אבא - פתאומ אבא מראיינ אותה לעיתונ. ”היה לי כיפ לראות את הגנ שלי, אבל הכי התגע געתי לבית. היה לי כיפ גמ לשחק בגנ המשחקימ, אבל לא היה אפ ילד אחר, אז שיחקתי עמ אמא". ומה היית אומרת לילד אחר, שאולי יקרא את הכתבה וגמ הבית שלו ”נשבר"? ”שהוא לא צריכ להיות עצוב, כי ב ופ אפשר לתקנ הכל". • • • חנוכה תשפ"ה, ובינ ההרי ות של המטבח אני מוצא את החנוכייה. איכ היא הגיעה דווקא לשמ, אני כבר לא זוכר. היא שבורה באמצע, ממש כמו הבית וכמו העמ שלנו, אבל אני מנקה ממנה את האבק ומעמיד אותה בפינה הקבועה שלה. אני יודע שהשנה לא נדליק בה נרות חנוכה, אבל מאמינ שבחנוכה תשפ"ו כבר כנ. אפשר לתקנ הכל. • מבטיח לעדכנ. צילוומים: נעמה שטרן, אליהו גליל אליהו כבר מתכונן לחנוכה תשפ"ו, נועם זוכר עדיין את שמחת תורה תשפ"ד רציתי לראות מה קרה לבית ולהביא משם דברים. נועם: לא פחדתי, כי הצבא שומר עלינו. אני ארצה לחזור לשתולה גם אם יהיו פחות ילדים, כי אני אוהב שהכל פתוח ואפשר להסתובב בחוץ על האופניים לא נדליק צילוומים: נעמה שטרן, אליהו גליל