שביעי

17.01.25 | י"ז בטבת תשפ"ה | 621 גיליון | 28 להוריד את החיוכ מהפנימ. ”בלילה הראשונ הגע נו, ופתאומ אתה ישנ עמ אנשימ", נזכר דניאל. 15 ”אתה אומר לעצמכ, למה נכנ תי למקומ הזה. אבל ב ופ אתה קמ בבוקר ועולה לשמירות ומבינ שבשביל זה הגעת. וחוצ מזה, יש כאנ משהו נו טלגי - אנחנו נזכרימ בצבא שהיינו בו ומעלימ זיכרונות". אינ רגעי חרטה? שלומ: ”בהתחלה קצת חששתי שלא נעשה דברימ משמעותיימ. אבל כשא נחנו כאנ ורואימ מה אנחנו עושימ, אז אינ מחשבות כאלה ובטח שאנחנו לא מתחרטימ. לא נגעתי בנשק עשר שנימ, וכשקיבלנו אותו בהתחלה, קצת הייתי בשוק. כשנכנ נו למטווח זה כבר הרגיש טבעי". על אפ החיוכימ, אני מנ ה לח פור ולמצוא מאחוריהמ גמ דברימ שהולכימ פחות טוב. נניח, האוכל. גמ הני יונ הזה לא מצליח. ”האוכל מעו לה", אומר מנחמ. ”אמרו לו שנבוא לשמור על הגזרה, אבל על הגזרה הזו )מצביע על הבטנ( כנראה לא נצליח לשמור. יש לנו כאנ מילואימיניק שהוא שפ במלונ באילת". דניאל: ”בזמננו היה רק עופ וזהו. עכשיו יש פה המונ אוכל בשפע. מי שחשב שיוריד במשקל במילואימ, ממש טעה". 49 ובכל זאת, גיו של אנשימ בני מביא איתו גמ קטעימ ורי 48 ו לעשות משהו הי טורי, אני יוצא לע בודה שלי. כאב לי שלא יכולתי להצ טרפ ללחימה ולתרומ לעמ ישראל. אני חושב על אנשימ שהיו בארה"ב במלח מת העולמ השנייה ולא ידעו מה אפשר לעשות. ואנחנו פה, אנחנו לוחמימ, יש לנו מה לעשות. זה בער בי". יוני: ”התגיי תי לכיתת הכוננות באלעד, וכל הזמנ ישב לי בראש להת הוציאו 39 גיי מחדש למילואימ. בגיל אותי ממילואימ בגלל טעות, ני י תי פעמיימ לחזור ולא הצלחתי. אחרי כמעט עשור כבר היה חשש בהקשר הפיזי, וגמ נולד לנו נכד לאחרונה. אבל אחרי הברית אשתי תמכה ודחפה, זו הייתה עבורי גירת מעגל". וככ, מצאו את עצממ ארבעת החברימ מהישיבה מגיעימ בחודש שעבר למי לואימ, עולימ לעמדות שמירה באזור טולכרמ, עושימ פטרולימ וגמ יוצאימ 11 למעצרימ. ”רק אתמול יצאנו ב בלילה למעצר, בשביל זה אנחנו כאנ", מ פר מנחמ, וקשה לפ פ את האור בעיניו. ”אנחנו משתדלימ שהכל יהיה כיפ וחווייתי. אנחנו דואגימ לפק"ל קפה ל יור, וגמ הבאנו מרשמלו". ”לא שומרים על הגזרה" נראה שהחבר'ה האלה, למרות שבאו לעשות ולתרומ, מתעקשימ לא זיכרונות מהישיבה. ארבעת החברים הוותיקים "הוא היה מסכן, רטוב כמו במקלחת". משחזרים את תקרית המטבח ”חשבתי שכבר עשיתי שלום: את שלי, ולא ידעתי שיש אפשרות לחזור. אבל המצב השתנה. איבדנו הרבה לוחמים" ”הרגשתי שבמקום מנחם: לעשות משהו היסטורי, אני סתם הולך לעבודה. זה כאב לי ובער בי"