שביעי

17.01.25 | י"ז בטבת תשפ"ה | 621 גיליון | 30 לאי טיימ. ככ, למשל, קרה כבר ביומ הראשונ, כשמנחמ ויוני עלו למשפט אצל המג"ד כי לא היו להמ נעליימ. ”בהתחלה התפלפלתי איתו - שאלתי אמ גמ ציפו שנבוא עמ נשק", צוחק יוני ומציינ שהמג"ד נזכר באותו רגע עמ אילו בייני"שימ יש לו ע ק. ”זה היה מאוד משעשע", ממשיכ מנחמ. ”המג"ד היה נחמד ושאל אותי שאלות על עצמי, וככה הכרנו. הוא אדמ מרשימ ומקצועי. בכלל, כל הצוות כאנ נפלא. באחד הלילות היה מ דר עמ המג"ד, ואתה פתאומ רואה את כולמ עמ אפוד והכל - הרגשתי ממש גאווה". אבל רגע, מה קרה ב ופ עמ המ שפט? מנחמ: ”אה כנ, ב ופ הזכרתי לו שבשביל זה התכנ נו. הוא שאל אמ אני חושב שאני זכאי או חייב, אמרתי שאני זכאי ובזה יימנו". ואיכ מגיבימ אליכמ החבר'ה הצ עירימ בב י ? שלומ: ”ביומ יומ אני מרגיש צעיר מאוד, אבל ברגע שאני מגיע לב י זה משתנה. אני כל הזמנ שומע כאנ מאנשימ - מה, באמת? אתה בנ ."!?49 יוני: ”יש לי תמונה של הנכד שלי ואני כל הזמנ מראה אותה לאנשימ. אפ אחד כאנ לא מאמינ שאני בא". איכ אתמ מ תדרימ מבחינה פי זית? בכל זאת, אתמ לא ילדימ. שלומ: ”אנחנו עושימ כאנ דברימ משמעותיימ, אבל אינ פשיטות של קילומטרימ כמו שעשינו פעמ, ככה שאנחנו מ תדרימ". דניאל: ”הגיל הממוצע כאנ הוא , אבל לא כל ככ קשה לנו. 33-32 מה שכנ, הילדימ שלי, שהיו בעזה, כל הזמנ מעירימ לי. אני שולח להמ תמונות שלי, והמ אומרימ שהק דה עקומה. כשחזרתי הביתה, הבנ שלי אמר שהנשק מלוכלכ. אז נתתי לו לנקות". ”כל התורה נמצאת כאן" ארבעתמ, כאמור, למדו בעבר בכרמ יש דבר אחד שבכל זאת חשוב להמ להגיד בקשר לגיו בחברה הכללית. ”כמו שאנחנו באנו לכאנ, יש אלפי ומעלה, שרוצימ 40 אנשימ בחוצ, בני ומוכנימ לחזור לצבא", אומר דניאל. ”צריכ לפנות אליהמ או להקל עליהמ את התהליכ. את מה שאנחנו עשינו - גמ אחרימ יכולימ לעשות". ”אגב", מו יפ יוני, ”יש לי לא מעט חברימ בגילי שלוחמימ עכשיו בעזה ובלבנונ. אנחנו כאנ מאדירימ את שמנו וזה נחמד, אבל יש גמ חבר'ה יותר רציניימ מאיתנו". טוב, השאלה שא ור לשאול - עד מתי? דניאל: ”את ה בב הזה אנחנו מ יימימ בחודש הבא, וזהו, נכנ נו למערכת. כל עוד יש מלחמה וצריכ אותנו - אנחנו כאנ". ?80 גמ עד גיל • ."?80 מנחמ: ”למה רק עד גיל ביבנה, ו יקרנ אותי מה המ חושבימ על גיו החרדימ, השוויונ בנטל ועוד. הייתי בטוח שאנשימ שנאלצימ לעזוב הכל בגילמ ול בוא לצבא, לא יקבלו את הדברימ בשלווה. אכ כפי שהבנתי לכל אורכ השיחה - קשה להוריד את החיוכ מהפנימ של החבר'ה האלה. ”אנחנו משתדלימ לראות את הטוב במה שאנחנו עושימ", אומר יוני. ”ישב נו הרבה שנימ בכולל ואני מבינ את הערכ של לימוד תורה, אבל אני לא ע וק בלחנכ אנשימ אחרימ. אני שמח על הזכות שלי להתגיי ". מנחמ: ”אני מאוד מאמינ בדרכ שלי, וחושב שהיא נכונה וטובה. בשבוע הראשונ למילואימ עשינו יומ מ כת בבא בתרא במ גרת הדפ היומי. יש לי חברימ מהמגזר החר די ואני יודע שהמ אנשימ טובימ. המ גדלו בצורה שונה, ועושימ את מה שהמ עושימ למענ עמ ישראל. אני לא רואה את זה בתור השתמטות, כאילו המ מנ ימ להתחמק. אני חושב אחרת והדעה שלי שונה, ואני גמ מוכנ לרדת מהאגו ולא לחשוב שאני יודע הכל". שלומ: ”צה"ל הוא מקומ של קדו שה. כל התורה כולה נמצאת כאנ - גמ לחימה, גמ ח דימ, גמ מצוות. אני מאמינ שזו דרכ נכונה, והלוואי שכל אחד יראה את זה ככה". ”לא כל כך קשה לנו. דניאל: הילדים שלי כל הזמן מעירים לי שהקסדה עקומה והנשק מלוכלך. אז נתתי להם לנקות" "עם כל הכבוד לעצמנו, יוני: יש לי חברים בגילנו שלוחמים עכשיו בעזה ובלבנון. הם יותר רציניים מאיתנו" "מה, באמת? ."?49 אתה בן מנחם ושלום