שביעי

24.01.25 | כ"ד בטבת תשפ"ה | 622 גיליון | 38 רגע של אמת לאמיתה להגיד אני רוצה את זה בקול רמ: המ דינה במצב טוב. אנחנו במצב טוב. עמ כל הקיטורימ והוויכוחימ, אפשר גמ לקחת לרגע זומ אאוט, לנתק את הרגש ואת הפחד מהעתיד, ופשוט לשמוח במה שיש עכשיו. ויש כל ככ הרבה במה לשמוח: אנחנו לא קו רבנות של חמא או של ביידנ/טראמפ. אנחנו עמ חזק ומשפיע שמ חליט על גורלו. על אפ השיקולימ והמחירימ, אני כל הזמנ מזכירה לעצמי שיש מישהו אחד בלבד שבאמת מנהל פה את העניינימ, וזה לא ביבי. והוא עושה את זה הכי מדויק ובוודאי של טובה, גמ אמ לא תמיד אפשר לראות את זה. ואני, תפקידי להמליכ אותו, להמשיכ להתפלל ולהילחמ על השמחה. כבר כמה שבועות שאני נמנעת משיחות על ע קת החטופימ. זה לא קל, כי בכל מקומ מדברימ על זה )אפילו בתור לרופא וב ופר(, אבל אני מרגישה שאני לא כל יודעת, דעתי לא באמת משנה ואפ אחד ממקבלי ההח לטות גמ לא מתחשב בה. אני מבינה את הצורכ, את ההרגשה שאכפת לנו ואת אשליית השליטה, את השחרור של המתח והרצונ לפתרונ. לא עושה לי טוב לשחק את המשחק הזה. מי שזכאימ להביע דעתמ אם כבר, המ מאות המשפחות שכבר נפגעו בעבר מהמחבלימ. התבוננות ברשימת השח רורימ מעלה בי קב , והעובדה שכל ככ הרבה מהמ ישוחררו בפעמ השלישית אחרי שרצחו וחזרו לרצוח מעלה חשש אמיתי. רחלי אנקרי, חברתי האהובה שאיבדה שני בני משפחה בגלל ע קאות כאלה, כתבה באומצ: "שמתי לב שהציבור הישראלי מאוד אוהב ילדימ ומוכנ להקריב בשבילמ חיילימ ועוד מלא יהודימ אנונימיימ ללא שמ. אז צירפתי לכמ תמונות של תפארת ואחי אשר, השמ ייקומ דממ )כי אנחנו כנראה לא(, כשהיו קטנימ. כדי שנזכור שכל נרצח מבוגר ולא חינני היה פעמ ילד, ושהחיימ שלו כנ שווימ משהו, למרות שאינ להמ צבא של אנשי שיווק הכי חדימ בשוק כדי שירבדו את החיימ שלהמ את ויהפכו ליותר משל אחרימ. "נ"ב: את אחי אשר מחבלימ שני רצחו בע קאות ששוחררו אנונימיות מתחת לשו לחנ, ואז חזרו לר צוח אותו )ומה נראה לכמ? שהמ בכלא? לא ולא. המ שוחררו שוב בע קת שליט(, ותי פי? תיפי נרצחה גמ כנ בגלל ע קת שליט. בהצלחה לכל השמות )'אל תגי החדשימ די ככה רחלי! יש כוח למילימ!' למחבלימ יש יותר כוח. תאמינו לי( ששמחימ בע קה הזו, ולא יודעימ שהמ המ מי שהחליפו בעד החטופימ באמת. יומ אבל בלי טיפת שמחה. טיפה". התסכול מובן עד כאב, והלוואי שהשמ ישבור את הטבע ואת הכרוניקה של המוות הידוע מראש, אבל למזלי יש לי את הפריבילגיה להתמקד ברגע שבו ראינו את רומי, דורונ ואמילי שבות, ולא נותרה עינ אחת יבשה במדינה. להתמקד בת קווה של אלה שעוד ישובו להשלימ את האיברימ שנכרתו לנו כעמ. הרגעימ הללו מתמצתימ בתוכמ את המהות שלנו כעמ, שאינ כמוהו בכל העולמ. רגעימ של אמת לאמיתה בה כמה גורפת - כאיש אחד, בלב אחד. רגעימ של גאולה, של יציאת מצרימ, של שירת הימ. רגעימ שבשבילמ הכל נהיה כל ככ שווה להיות עמ חופשי • בארצנו. אפשר לקחת לרגע זום־אאוט, לנתק את הרגש ואת הפחד מהעתיד, ופשוט לשמוח במה שיש עכשיו. יש אחד בלבד שבאמת מנהל פה את העניינים, וזה לא ביבי sharonroter@gmail.com 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש שרו ן רוטר סוגרת שבת אמילי דמארי חוזרת הביתה בחיוך ממלא לבבות, השבוע