שביעי

31.01.25 | ב' בשבט תשפ"ה | 623 גיליון | 22 פעילותה בשנה וחצי האחרונות מת מקדת בשימור ההבנה על מה ישראל יצאה למלחמה, ולטענתה לממשלה יש הרבה מקומ לשיפור בתחומ הזה. "כישלונ מוחלט", היא מגדירה את ניהול הה ברה של המדינה. "הייתי מתפוצצת לפעמימ מהטעויות שנ עשו. למשל, ראיונות שהיו פיגועי ה ברה. מצאתי את עצמי משחררת תמונה קשה כדי להתגבר על טעות של מישהו אחר שהידהדה בעולמ. יש הרבה אנשימ בלי הבנה עמוקה של מה שקורה כאנ. אמ הייתי צריכה לנהל את האירוע הזה, היינו כנראה בשלב מוקדמ מאוד במקומ אחר. אינ פה מקומ להיות צנוע, נעשו כאנ זוועות". הרגשת שהשפעת לטובה?  "אני תמיד נפעמת מהתגובות וגאה בעצמי שהובלתי דרכ שיצרה קונצנזו , דווקא כאחת שבאה מהכי הכי ימינ. כאנ אינ ימינ או שמאל, זה הטבח של כולנו והכאב משותפ. אני יכולה ל פור תגובות רעות על יד אחת, ואינ פור תודות וחיזוקימ. פונימ אליי מכל העולמ, שגרירימ ואח"מימ, תקשורת ואנשימ טובימ. ני יתי ל ייע לכולמ במטרה אחת - לחזק את ישראל". תזכרו את תומר מאז 500 אנחנו מתקרבימ ליומ ה  הטבח. מה עדיינ מניע אותכ להמ שיכ לעשות זאת ולהדהד את החו מרימ הללו? "מאחורי כל אדמ שנרצח או נפל מאז ובכל פיגוע רצחני יש חיימ שלמימ, הורימ, אחימ, בנ או בת "הוא זה שמניע אותי". תומר אליעז־ערבה ז"ל זוג, תחביבימ. המ המגדלור שלנו. כשאנחנו רבימ בינינו, המ נפגעימ. אנחנו רוצימ שיהיה להמ טוב ולע זור לעילוי נשמתמ. האויב לא ירפה ולא ייעלמ מעצמו. ההפכ. למדנו על בשרנו שהוא תמיד מתחזק ושהוא לא ירפה. עדיפ להתרכז בפעולות שיגר מו לאויב לפחד לפני שיחליט לדקור קשישה ברחוב, וזה צריכ להתחיל כאנ אצלנו בבית". בעצמ עצרת את החיימ שלכ בש  ביל זה. "אני מתע קת בדיווחי פח"ע, הנ צחה וה ברה כל הזמנ. אני לא ישנה יותר מדי, וכבר יותר משנה עו קת בכתיבת פר של הנובה, בשיתופ פעולה עמ המשפחות. לפעמימ הע בודה הזו גורמת לי לעצור לתקופות, כי היא קשה מאוד נפשית. הנופלימ המ ה יפור בעיניי. אלה שאינמ עוד. צריכ לוודא שהאור שלהמ תמיד יאיר מעלינו". ומתוכ כל ה יפורימ הקשימ שנ  חשפת אליהמ, יש גמ נקודות אור? "זכרו את יפור הגבורה של תומר אליעז ערבה הי"ד, הוא שמניע אותי מהרגע הראשונ. הילד הזה, מקיבוצ נחל עוז, נמצא בלב שלי כל יומ. תנ שמו את הגבורה והרוח שלו. תומר היה רק ילד כשהמחבלימ חדרו לביתו. הוא אחז בידה של אמו הלביאה דיקלה ביד אחת, רגע לפני שעקרו אותו ממנה. "המ הכריחו אותו לדפוק על דל תות השכנימ כדי לשכנע אותמ לצאת. הוא הלכ זקופ בקיבוצ, ובהבנה עצו מה ובלתי נתפ ת של האירוע הוא בחר בגבורה להציל אחרימ, ני ה לשכנע את המחבלימ שרבימ מהתו שבימ לא בבית ועשה כל שביכולתו להציל עוד. זכינו לחיות כאנ, וצריכ רק להעריכ ולהבינ את זה. בלי רחמימ • על האויב". באחד הלילות עלה לי החום ברמה שהזיתי. הבן שלי הביא לי מים למיטה, וסיפר שזעקתי לעזרה, כי אני רצה בנובה ומחבלים יורים עליי. חבר מזק"א אמר שאני חייבת טיפול. בינתיים אני 'מתמודדת' ״ המגידה סרטון החטיפה של התצפיתניות, ששוחררו בשבת שעברה