שביעי

"נו, הפסקת אש", שאלו כל אחד מאיתנו כשיצאנו הביתה, "אתם עדיין במילואים? לא משחררים • אתכם?". אז זהו, שלא מוצבים חדשים, הגדרות שונות, פירים ישנים ותובנות: מתאר משה ויסטוך כתבנו מהשטח את המציאות שחווים חיילי צה"ל ברצועה 8717 צילום: א"פ, פלוגה א', גדוד אלון פעם, באוקטובר 7 לפני , חצי שנה שח 2023 לפה בינ שירות מילואימ אחד למשנהו נראתה כמו מרווח קצר מדי. "טחינה" בעגה הצבאית. אבל אחרי שני בבימ ימימ בעוטפ ובתוכ רצועת 180 של עזה, פתאומ שישה חודשימ בבית נראו כמו נצח. בנצח הזה ה פקתי לחזור קצת לש גרה ואפילו לכתוב את ה פר "חברוּת ברזל", שמתאר את קורות הגדוד שלי בחלק הראשונ של המלחמה, ומנ ה לפתוח צוהר אל מאחורי הקלעימ של המילואימניקימ בשדה הקרב. מתב רר שגמ לנצח יש ופ, ועבורנו הוא הגיע בדמות צו חדש. "בעוד שבו עיימ נתחיל ב בב נו פ", בישר לנו יומ בעוטפ עזה, 70" , אלעד המ"פ אבל תכינו את הרגליימ ותהיו חדימ כי נעבור הרבה את הגדר". התייצבנו 2024 בתחילת דצמבר בימ"חימ בפעמ השלישית בתוכ מעט יותר משנה. הציוד שניקינו, ידרנו וארזנו ב ופ ה בב הקודמ חיכה לנו בצורה מ ודרת במדפימ. את רובי הישנימ החליפו כלי נשק M 16 ה מתקדמימ יותר; שיעור ההתייצבות בפלוגה, ובכלל בגדוד, היה מרשימ . הנתונ הזה אינו מובנ 90% ועמד על כ מאליו, וא ור שמישהו יעז לקבל אותו ככזה. חובה לזקופ אותו גמ לז כות המשפחות המדהימות, שבלעדיהנ צה"ל לא היה מ וגל לתמרנ אפילו מילימטר אחד, וגמ אותנ א ור לקחת כמובנות מאליהנ. לאחר כמה ימי אימונימ של ה רת חלודה ושיתופ בחוויות מהאזרחות - ובעיקר מחודשי המילואימ הארו כימ שעברנו יחד - התמקמנו במוצב שלנו, בינ נירימ לניר עוז. בתוך הקיבוצימ לא הרבה השתנה. יותר כוחות צבא, יותר חברימ בכיתות הכוננות, הרבה יותר נשק, אכ מעט מאוד תו שבימ. כעדות כואבת, עדיינ בולט גמ ההר שנזרע ביישובימ כתוצאה 11 | 07.02.25 | ט' בשבט תשפ"ה | 624 גיליון