שביעי

21.02.25 | כ"ג בשבט תשפ"ה | 626 גיליון | 16 התי ישבות "מדמיין אותו עושה צחוקים ומתופף בשבי". אביתר )מימין( ועילי עם אביהם אבישי הרגשתי אימה, תסכול, כעס וחוסר ואונים. עד עכשיו זה לא נתפס. אנחנו סבורים שאביתר לא במצב טוב יותר משל אלי, אוהד ואור, אבל השבוע קצת התעודדנו את השיחה הזאת עמ עילי דוד אנחנו מקיימימ כשהוא בארה"ב. "אני כאנ כדי לוודא שלא מניחימ לנושא החטופימ. אנחנו עובדימ מול הנוצרימ וגמ בקונגר . כל הזמנ חוזרימ על זה שעדיינ יש גברימ צעירימ בשבי". אחיו הקטנ של עילי, אביתר דוד, מוחזק בעזה באוקטובר הוא עבד 7 ימימ. עד 500 כבר יותר מ עבד כאחמ"ש בקפה לנדוור והחל לח וכ כ פ לטיול בתאילנד וביפנ. החלומ הזה נגדע ברגע. "ערב לפני אביתר יצא לנובה. בבוקר 22:00 ישבנו לארוחה, וב איבדנו קשר איתו. בצהריימ 7:42 קמנו לאזעקות, וב הגיעו ה רטונימ בטלגרמ; באחד רואימ אותו על הר גליימ בעזה, ובאחר הוא עמ ידיימ קשורות לצד ארב עה חטופימ נו פימ. 'זכינו' לקבל הרבה תוכנ מחמא . חבר שלו, גיא דלאל, נחטפ יחד איתו". איכ מעכלימ את המראות של אחיכ בידי המח  בלימ ברצועה? "לא עיכלתי. הרגשתי אימה, ת כול, כע וחו ר ואונימ. עד עכשיו זה לא נתפ . אולי אצליח לעכל כשהוא יחזור. בינתיימ אני מנ ה לדמיינ אותמ מ פ רימ שמ בדיחות ועושימ תחרויות. אולי אביתר לפחות מצא איזה חפצ לתופפ עליו, כמו שהוא כל ככ אוהב". ואיכ זה להיות שמ, בארה"ב, בזמנ שבישראל  מקבלימ חלק מהחטופימ? "היה קשה מאוד לראות את אלי, אוהד ואור, ואנ חנו בורימ שאביתר לא במצב יותר טוב. אבל הש בוע, כש שה, שגיא ויאיר חזרו, המ נראו יח ית טוב וזה נתנ קצת עידוד. "האמת היא שהמרחק מקל עליי. אני כל הזמנ בעבודה משמעותית, ומתרחק מהטירופ בארצ. בלי פוליטיקה ובלי מורכבות, נטו עשייה. כל החיימ שלי מוקדשימ להחזרת אחי הביתה. אני הולכ לאנ שצרי כימ אותי. בתחילת המלחמה היו כמה חודשימ שה תובבתי ביו"ש, פגשתי קהילות מדהימות והרגשתי איכ החומות בינינו נמ ות". "שלווה של בודהיסטי. מרגיז" . "יש 24 אביתר ציינ לפני כחודשיימ את יומ הולדתו ה לו אהבה למוזיקה, ולגיטרה בפרט, והוא אחד הנגנימ המוכשרימ שהכרתי", מ פר אחיו. "הוא גמ אחד האנשימ הכי עדינימ שאני מכיר. לא אוהב להיות במרכז העניינימ, אוהב את השקט וה בלנות, ויש בו משהו מאוד איטי וני נוח. יש לו שלווה של נזיר בודהי טי. לפעמימ זה מרגיז". את האהבה הזו של אביתר למוזיקה, הפכה המשפחה לאירוע שמתקיימ בימי חמישי בכיכר החטופימ בתל אביב - הג'אמ של אביתר. "אנחנו פשוט מתא פימ יחד, משפחות החטופימ והשכול. יש הופעה פותחת, ומשמ כל מי שרוצה עולה ושר. אנחנו יכולימ לעצור וליהנות ולשלוח אנרגיות לחטופימ, וברור שזה מגיע ממקומ מאוד כואב. ח ר לי ממש לנגנ עמ אביתר". אתה מדמיינ את החיבוק הראשונ איתו?  "בטח. עכשיו, כשרואימ את כל השחרורימ, ממש אפשר להרגיש את זה. אבל אני לא אופטימי, זו ע קה גרועה. אני משתדל לעשות הכל כדי שנעבור לשלב השני או שנצליח לייצר מ גרת טובה יותר. זה חייב להיות קצר יותר, ויותר חטופימ בכל פעימה. כל יומ בשבי הוא נצח". אמ אביתר קורא את הכתבה, מה תרצה למ ור לו?  "אביתר, הגיטרה מחכה לכ. תמשיכ לשרוד, אל תאבד תקווה, ה ופ יהיה טוב. אנחנו עושימ הכל כדי • שזה יקרה". אחיו של אביתר מתגעגע לנגן איתו: "הגיטרה מחכה לך. תמשיך לשרוד" "כשאני רואה את השחרורים, אני יכול ממש להרגיש את החיבוק "ההמשך חייב להיות קצר יותר, עם יותר חטופים • עם אביתר" המונולוג הכואב של עילי דוד • בכל פעימה. כל יום בשבי הוא נצח" אלון פרל 504 ימים בשבי צילום: באדיבות המשפחה