שביעי

28.02.25 | ל' בשבט תשפ"ה | 627 גיליון | 22 תרומה ב ימי המילואימ 200 מהלכ שעברתי במלחמה, נתקלתי פעמימ רבות בעורפ החזק ומלא הנתינה של עמ יש ראל. את המוצבימ שבהמ הוצבתי )חלקמ במקומות שכוחי אל, אי שמ בגבול ירדנ( פקדו מתנדבימ רבימ חמושימ במנגלימ, עו גות, שניצלימ בחלה ועוד מטעמימ ומארזי שי, שהמתיקו - או המליחו, כל אחד על פי טעמו - את השירות. באחת השבתות האחרונות קיבל נו חבילות שטרמ ראינו: שלל עוגות וממתקימ, עמ טיקרימ לזכרו של מל אורי ני נוביצ' ז"ל, לוחמ גולני שנפל בקרב בדרומ לבנונ. מעבר לככ שהמארזימ הללו היו מושקעימ והוכנו במקצועיות, זו גמ הייתה הפעמ הרא שונה שנתקלנו ב וג כזה של הנצחה. נועמ קמינ, הלוחמ שהיה אמונ על הבאת הא פקה המתוקה, שפכ אור על האירוע: מאחורי האריזות עומד "חמ"ל בצק", והמתנדבימ שלו המ רווקימ ורווקות שכבר יותר משנה נפגשימ בימי חמישי להכינ חלות, עוגיות ומארזימ מפנקימ, שמעניקימ טעמ של בית לחיילימ. למפגשימ מצטרפת בכל פעמ משפחה שכולה אחרת, שמ פרת על יקירהּ שנהרג, והמארזימ מוקדשימ לזכרו. קמינ עצמו מתנדב בחמ"ל, והוא גמ כתב את ה פר "לא יכול לבד" המציג את יפורו האישי ואת יפורמ של אלפי רווקימ דתיימ. במשמרת בחמ"ל הפלוגתי שלנו )שאינו יודע לאפות דבר מלבד דיווחימ בגזרה( הוא תיאר ומעשה