שביעי

07.03.25 | ז' באדר תשפ"ה | 628 גיליון | 46 מנע מגיפה שחלפ אני מקווה מ פיק זמנ כדי להגיד את הדברימ הבאימ, ושהמ אכנ יישמעו. מה שקרה כאנ בזמנ ה"מגיפה" היה לא פחות מרמי ה של זכויות אדמ ב י יות במדינה דמו קרטית מתוקנת; ומה שהכי מדאיג הוא שלא רק הממשלה הייתה אחראית לא ונ - אלא שגמ האזרחימ לקחו בו חלק פעיל ומ וכנ. אז נכונ שזה היה בעבר, אבל מרגישה צורכ לה עלות את זה בחזרה מהאוב, בתקווה שאולי נפנימ ונלמד להבא. עזבו בצד את הוויכוח לגבי יעילות החי ונ והתפקיד שלו במיגור המחלה, כי עוד לא עבר מ פיק זמנ להוכחות. אני רוצה לדבר על המובנ מאליו - הזכות של אדמ להחליט על גופו ובריאותו ועל אלה של ילדיו, והזכות הב י ית לחי יונ רפואי. ולא, זה לא קשור לע רבות הדדית. זה עיקרונ ב י י ומהותי, ובחירה אישית שכל אחד יכול וצריכ לעשות, בלי קשר לאפ אחד אחר. להזכירכמ, החי ונ המיועד שהוצג לציבור לא עבר את הפרוצדורה הרגילה שכל חי ונ עובר, ואושר בהליכ מזורז. המחלה לא הייתה מ וכנת לילדימ, ובכל זאת המ היו צריכימ להתח נ. באותה תקופה שלטו פה פחד ואימה מפני היכ חדות האוכלו ייה, ולא היה אפשר לה פעיל שיקול דעת עצמאי מפאת הטיעונ בחו ר התחשבות בכלל הציבור. חברתי נאלצה להתח נ בניגוד לרצו נה, כי איימו עליה שהיא תפוטר מה עבודה ותישאר ללא פרנ ה. לא נתנו לציבור שאינו מחו נ להיכנ לבתי הכנ ת להתפלל )והיו כאלה שהגדילו לעשות, ולא איפשרו גמ עמ תו ירוק אחרי מחלה(. ילדימ לא הורשו ללכת עמ חברימ לקניונ, ל רט או למשחק כדורגל. ואמ העזת להביע התנגדות או חשש מהחי ונ בפומבי, הותקפת בקבו צות הווט אפ ואפ הוציאו אותכ מהנ. במקומות מ וימימ שמעתי שאפילו למכולת השכונתית לא נתנו להיכנ , רק על דעת תושבי המקומ. הלחצ החברתי היה מ יבי, מוחלט ודיקטטורי, כשהוקיעו מהציבור כל אחד שבי קש להתלבט או להחליט על גופו ומשפחתו. אני מודה שזה הזכיר לי זמ נימ אפלימ בהי טוריה, והיה באמת מפחיד. חושב מי שעדיין שעשה טוב בזמנו, נראה שכדאי שיפ יק לקרוא עכשיו. מי שיש בו צל של פק, אולי ישקול לבקש ליחה ממי שיצא נגדמ בפומבי - כמו לא מעט אנשימ שלאחרונה עושימ חשבונ נפש על החלק שלהמ בהוקעה החברתית האלימה שהייתה אז. אמ נפריד את העוב דה שהיו חולי ופחד, היו גמ דברימ טובימ שקרו בתקופה ההיא. בשבי לי, היא הייתה בחלקה גמ התגשמות חלומ. העצירה ממרוצ החיימ, החזרה למשפחה ולבית, הקטנת האירועימ, גי רת הקניונימ וכל תר בות החומר, והתחושה שחזרנו לפרופורציות שכבר איבדנו. נכונ, מאז הכל חזר ל ורו, אבל רבימ נושאימ את התובנות מאז ושינו משהו בחייהמ ובעצממ. העולמ משוגע, זה ידוע. בתפילותיי אני מבקשת מבורא העולמ להראות לי את האמת. גמ אמ היא מכוערת, גמ אמ היא מחייבת, אני רוצה לראות מאחורי העשנ ומאחורי הה תרה שבתוכ הה תרה. אנחנו עומדימ בפני תקופה הזויה, שבה יועמדו כל החוקימ והכללימ הידועימ לנו לבדיקה מחודשת. כולי תפילה שנדע לבחור בטוב באמת, ונ משיכ להיות מאוחדימ מרצונ ואהבה, על אפ כל הרעשימ המבקשימ להפריד • ולהרו אותנו בכל דרכ וצורה. הלחץ החברתי היה מסיבי, מוחלט ודיקטטורי. כל מי שביקש להחליט על גופו ומשפחתו, או אפילו להתלבט, הוקע מהציבור. זה הזכיר זמנים אפלים בהיסטוריה, והיה באמת מפחיד sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: שרו ן רוטר סוגרת שבת