שביעי

28.03.25 | כ"ח באדר תשפ"ה | 631 גיליון | 42 הכי בלאגן לפני בוא האביב רעש מ ביב. כמה כמה בלגנ. לכולמ יש מה להגיד על כל נושא ועניינ. לפעמימ אני לא מבינה איכ לא נמא לאנשימ ללהג וגמ לש מוע. אני מגוללת בר שתות החברתיות, והכל משעממ ומתיש. מלחמת אזרחימ, יועצת משפטית, ראש השב"כ, ועדת חקירה, קונ פירציות, שלגיה, אוטי טימ מראיינימ לב . דיייייייי. למי יש עוד בלנות לשמוע אמ זה טוב או רע או לא נורא? אפילו על הטור הזה חשבתי לוותר מרוב שנראה לי מיותר לכתוב עוד מילה אחת על נושא אחד בתקופה כזאת. אז מה, לשתוק? כנ, קצת לשתוק, מה קרה? כבר ני ינו את כל השאר, וכלומ לא ממש עזר. אולי כדאי לחזור ולהיות כמו הקופימ עמ הידיימ על האוזניימ, הפה והעיניימ. היחיד שכדאי לדבר אליו בתקופה הזאת וזה יהיה באמת יעיל הוא בורא עולמ - זה שי כול לעשות דר עולמי חדש, במובנ הטוב של המילה. אינ פק שמה שקורה לנו עכ שיו במדינה זה מה שקורה לנו גמ בני קיונות לפ ח. ההתמודדות עמ הארונות שנפתחימ, הבררה והלכלוכ שיוצאימ, כל השמאטע שאגרתי שאני מפחדת לזרוק או להעביר הלאה )כי אולי עוד אצטרכ את החגורה הירוקה כשאצליח ופ ופ לרזות(. ההכרח שמאלצ אותי לברור ולבחור לפי ממד המציאות ולא מדד הדמיונות. לפני ה דר החדש והנוצצ, מגיע הרגע הכי מלוכלכ בשנה - שיש בו גמ לא מעט ת כול וגועל )מהג'וקימ המתימ עד שאריות המזיקימ; אני לא אלא במושב, וזה חלק 15 גרה בקומה מה יכונ המחושב(. לפעמימ יש איזה רגע של ייאוש ואפילו, שזה חוזר על עצמו בכל שנה, קשה להאמינ שב ופ נגיע למטבח החללית המיוחל והמבריק. אבל זה מגיע, וכשזה קורה - פתאומ לא ברור על מה הייתה כל המהומה. יש רק דבר אחד שאני מרגישה ששווה להילחמ עליו: השמחה. כנ, דווקא בזמנ הזה, כשכביכול יש מעט על מה לש מוח, למרות שבתכל יש כל ככ הרבה. הרע שואב אותנו, וכל ככ קל להאמינ לו ולהתייאש. אני לא רוצה לעופ גבוה; רק ככה, מדי פעמ, לשימ איזה שיר נחמד, פודקא ט מעניינ, לצאת לרוצ או לעשות פילא טי , לאמנ את האל גוריתמ להראות לי את יונה קאפח ומתנ פרצ, ולהיות יח ית ב בבה. אני לא רוצה להילחמ על אג'נדות, על חינוכ, על עקרונות או על חניה. אני גמ לא רוצה להפגינ ולא לצאת נגד ההפגנות. אני רוצה פשוט להיות. אני ממש מאמי נה שהשליחות שלי היא לחיות בכיפ, ושזה מה שיציל את העולמ. אני לא עושה את זה מה יבה הזאת, כי אני לא קדושה, אבל ברור לי שזה תוצר לוואי מוכרח מציאות )וגמ די מעריצה את גל גדות, גמ את זה האלגוריתמ כבר יודע(. איני אוהבת לתת עצות, אבל את זאת אתנ בשמחה: אל תילחצו, תפחדו או תיכנעו לבלבלת ההזויה שבחוצ. תצח קו, תשמחו, תעשו דברימ שעושימ לכמ כיפ. תאמנו את עצמכמ להיות בטוב. צאו לחופש עמ בני הזוג, עמ המשפחה. תחגגו את החיימ, כי המ דרונ הזה קצר וחבל, כה חבל, לבזבז את הזמנ שנשאר • על הבלימ ובלבולימ. אז מה, לשתוק? כן, קצת לשתוק, מה קרה? כבר ניסינו את כל השאר, וכלום לא עזר. אולי כדאי לחזור ולהיות כמו הקופים עם הידיים על האוזניים, הפה והעיניים sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: שרו ן רוטר סוגרת שבת