שביעי

11 | 04.04.25 | ו' בניסן תשפ"ה | 632 גיליון ה יפור של אלי ויעקב, שניהמ בני , מתחיל בילדותמ בשכונת רמות 38 ד' שבירושלימ. אז המ עוד היו חר דימ ליטאימ. ”כל החיימ שלנו היו ביב בית הכנ ת", נזכר יעקב. ”נפ גשימ שמ, משחקימ כדורגל בחוצ, ושמ גמ היו לנו את ה'מתמידימ' )קריאת תהילימ וחלוקת ממתקימ(. היינו מאות ילדימ, ואמ היית צועק מ פיק חזק היית יכול לקבל גמ שמונה ממתקימ. יומ אחד, כשהייתי , רציתי ממתקימ למרות שלא 10 בנ השתתפתי, אז ירדתי למקלט". את הרגע הזה, שילד מעוניינ בממתקימ ונמצא לבדו, היה מי שה צליח לצוד - שייע רוזנבלט. "הוא ניגש אליי ואמר לי שיש לו את המ פתח למקלט, ושאמ אני רוצה, אבוא איתו למח נ. שמ הוא נגע בי מעל הציצית, ונתנ לי את המפתח. הייתי מב וט ב כ הכל". אלא שמשמ הכל הלכ והידר דר. יעקב היה הולכ לעיתימ לאכול ממתקימ עמ המפתח, ויומ אחד שייע תפ אותו. ”הוא איימ ל פר לאחראי, ומאז היה לו קלפ עליי והוא ניצל את מדינת ישראל בטוחה יותר עבור נפגעים ניימ מ בירימ של מנטיקה הזו השפ עה גדולה. ”כנפגעימ אנחנו יכולימ להגיד שהרשויות מ תכלות ב לחנות כש מדובר באינו גברימ", מ ביר יעקב בכאב. ”שמענו לא מעט גברימ שמ דברימ על היח של המשטרה, הפר קליטות ובתי המשפט, ותמיד זה חזר לאותה בעיה - זה מוגדר כמעשה דומ. מהיומ יתייח ו לאונ כאונ ". מדינת ישראל היא כעת מקומ בטוח יותר עבור נפגעימ? אחוז, אפילו במיליונ 100 אלי: ”ב אחוז". יעקב: ”מובנ שיש עוד המונ תי קונימ שצריכ לעשות, אבל אינ פק שהעולמ הפכ למקומ טוב יותר".