שביעי

מגיע, ושמ פשוט אומרימ לכ: ’את מגיעה לקיבוצ הזה והזה', לפי קיבו צימ שמשתתתפימ בתוכנית. אז שלחו אותנו לניר עוז, ונשארנו עד היומ". לא היה לכמ קשה להתאקלמ? היו איתכמ עוד עולימ מרו יה? ”היו משפחה אחת או שתיימ שעז בו. רק אנחנו נשארנו". מה גרמ לכמ להישאר בקיבוצ? ”קיבלו אותנו יפה מאוד, ונשארנו בזכות החומ והאהבה. פשוט היה לנו טוב כאנ. בעלי נולד בכפר ברו יה, והכיר את החיימ האלה. הוא התחבר לטבע ולקהילה". ו שה? בנ קיבוצ לכל דבר. הוא ”הוא היה גדל עמ הילדימ, והמ היו כמו אחימ. שה ואריאל קוניו וארבל יהוד ושני גורנ. כולמ בני אותו גיל, פחות או יותר, הצעירימ של הקיבוצ". שבת ילנה התפר מה בינ היתר בגלל הת קרבותה ליהדות במהלכ השהות בעזה. "לפני שכל זה קרה, הייתי רחוקה מאוד מהדת, אבל ראיתי בשבי דברימ שקירבו אותי לאמונה", שיתפה בהקד מה שכתבה ל פר "רק מתעניינ: יהדות בקצב שלכ" אחרי שחרורה. "התחלתי להרגיש שיש משהו גדול יותר מאיתנו שמכוונ את הדב רימ, שאינ מקריות. כשחזרתי הביתה, התחלתי לשמור שבת וכשרות, אבל לא ידעתי בדיוק מה לעשות". עולמ המ ורת לא היה זר לה לח לוטינ; כשעלתה עמ בעלה ובנה לי שראל, אמה שנותרה ברו יה החלה לשמור שבת. "בשבי פיר הבטיחה לעצמה שהיא תשמור שבת, והחלט תי להצטרפ אליה בשביל שה", היא מגלה. איכ שה הגיב לשינוי הזה שחל בכ? ”הוא מבינ את המשמעות של שמי רת השבת. הוא עוד לא שמ, אבל הוא בדרכ, ואני בטוחה שהוא יצטרפ אלינו." ואחרי ההשתלבות בקיבוצ, איכ את מרגישה עמ הציבור הדתי? ”זה הקהל שקיבלתי ממנו הכי הרבה תמיכה. כל אחד שעצר אותי ברחוב, חיבק אותי ואמר לי ’הלב שלי אית כמ, אני מתפלל, אני עושה'. זה חיזק אותי, ואני ממש מודה על זה. אני בטוחה שבזכות התפילות של כולמ, שה שלי השתחרר והשמ שמר עליו. גמ ל שה זה ברור". אמונה יפורה של ילנה טרופנוב הוא י פור על אמונה עיקשת של אמא, שמ צאה ברוחניות כוח כדי להתמודד עמ התקופה האפילה ביותר בחייה. היא שומרת על חשיבה חיובית, ופניה קדי מה - למענ שטומנ בחובו העתיד, עמ אמונה עמוקה שהכל י תדר לטובה. ”כשהשתחררנו מהשבי, פיר ואני באנו לכותל. בנות זיהו אותנו שמ, ופשוט התחילו לבכות. הייתי בשוק. לא ידעתי עד כמה החברה החרדית בתוכ ה יפור הזה. לא חשבתי שעד • כדי ככה אכפת להנ". סשה הכי דאג לי, כי הוא חשב שאני לבד. הוא לא ידע כלום. הוא אמר שניסה לעשות הכל בשביל לחזור אליי. וכשהוא השתחרר, הוא שמח מאוד לראות שהמון אנשים תמכו בי והיו איתי סשה "התחלתי להרגיש שיש משהו גדול מאיתנו". ילנה בהפרשת חלה למען בנה ילנה ואירנה עם שורדת השבי יוכבד ליפשיץ 11.04.25 | ערב פסח תשפ"ה | 633 גיליון | 20